היכונו, היכונו לדבר הגדול הבא. אל תגידו בגת ואל תבשרו בחוצות
אשקלון... כי זה רחוק ואין שם שום דבר מעניין. לאלו מכם שאולי
עוד לא הבחינו, לאחרונה הימים מתקצרים, הלילות מתארכים והשמיים
קודרים מאי פעם. אפילו השמש עוטה עצמה בצמרם של ענני כבשה
והולכת לישון מוקדם. הרוח מתעטשת בפראות לכל הכיוונים והים
הרטוב מתמיד מכוסה שכבה עבה של קצף אשר לא היה מבזה אף בית קפה
באזור. על כן נסיק כי כל הסימפטומים מצביעים על תופעה אחת
ויחידה.
היישר מארצות הקומוניזם ודובי הקוטב אנו מברכים לשלום את בואו
של הפיתרון האידיאלי ליובש בשפתיים ויתושים, החורף. אין ספק
שעונה מכובדת זו מתדפקת לה על שער קיבוצנו ומחכה רק שהמארח שלה
יתקשר לשומר. ומי שעדיין אינו מאמין, מוזמן לפזז בלילות
הקרירים בתחתונים ולהרגיש את אפו מכחיל עד זוב חננה. לכן, זהו
הרגע לפתוח את דלתות ביתנו ולתת לו לצעוד פנימה בגאווה ובמשבי
רוח שיעיפו מעלינו עלים של סתיו ומפות שולחן.
כעת יש לערוך מבצע הכן חדרך לבואו של החורף האמיתי. חורף
אימתני השולח כלבים מפוחדים מתחת למטות, בניגוד למיזוג האוויר
העלוב בקיץ אשר אינו אלא חורף מלאכותי בקופסא. הגיע הזמן לפנות
את הארון ולהוציא ממנו את הפוך הקדוש, המגפיים, מעיל הדובון
והחתול שמסתבר שהסתתר מאחורי כל אלא. ועכשיו, לאחר שגיליתם כמה
מקום התפנה בו, ניתן לתחוב חזרה את כל הדברים שוודאי לא תצטרכו
עד חילופי העונות הבאים: סנדלים, בגדי ים ו... טוב נו...
החתול.

חורף! איזו התרגשות. נראה לי שאני בעיקר מתרגש מבואו של החורף
מכיוון שזו הפעם הראשונה שאני מתרגש מבואו של החורף. עד שנה
שעברה הייתי כאחד האדם וסברתי שמשמעותה של תקופה גשומה ומצוננת
זו מסתכמת בכיסוי הספות במרפסת מחוץ לחדר ושלל נזילות, מהגג או
מהאף. אולם, שתי תגליות חדשות ומרעישות גרמו לי לתפנית חדה
והותירו אותי מחכה בכיליון עיניים וממחטות לשובו של הכפור.
הראשונה והחשובה ביותר שיחקה תפקיד ראשי ואף קיבלה עליו שוקולד
בתא הדואר. לולא החמימות שאפפה את ביתי וניחוחו הג'ינג'י
והמתקתק, כבר מזמן הייתי אורז את חפציי ונודד לאפריקה יחד עם
כל אווזי הבר. השנה האחרונה לעולם תיזכר לא כשנת סוסון הים (או
מה שהסינים המשוגעים האלה יחשבו לעצמם) וגם לא כשנה שהמוזר הזה
התחיל לבלבל לכולם את השכל בעלון... אלא, ללא ספק תוכרז כשנת
הבטטה. או מרק הבטטה, ליתר דיוק. הכלאה מוזרה זו של תפו"א
וגזר, היא שהאירה לנו בכתום את קצה מנהרת החורף העגמומי
והצחיקה אותנו בחוש הומור פורה ותפודי. איש אחד הלך עם בטטה
קרה על הראש. חבר שלו שאל אותו: "אחי, למה יש לך בטטה קרה על
הראש?" האיש ענה: "זה בתת הכרה שלי" (המשל נתרם בנדיבות, אך לא
בידיעתו, ע"י אור קלפר).
התגלית השנייה אומנם לא סוערת וטעימה כקודמה, אולם, סובבת
אותנו מכל מתלה כובעים ומציצה מבעד לכל חולצת פולו עם פסים. זה
כל כך טריוויאלי שלרוב לא שמים לזה לב - בגדים. אני מודה שעד
היום נושא האופנה לא כל כך דיבר אלי כי אני לא בחורה ואין בזה
אלכוהול. אך גם משום שפעם בכלל לא היו לי פריטים ראויים דיים
כדי להיקרא בגדים בפרהסיה, אלא, יותר כמו סוגי שקים, סלים
ירוקים או סתם פיסות פוסט כבשים שחוברו יחד בחוסר קואורדינציה
ע"י חבורת קופים עיוורי צבעים. אולם, מאז שהתחלתי ללמוד
באוניברסיטה ואחיותיי נאלצו לגרור אותי בועט וצורח לקנות בגדי
סטודנט מכובדים גיליתי שזה דווקא נחמד כשיש מה ללבוש. מכנס או
שניים סולידיים ככה, שלא נראים למשל כאילו פרה העלתה אותם גרה
בפעם השלישית.

אז הנה כמה מלים ועצות לסיכום. כשקר בחוץ הכי חשוב להישאר
חמימים בפנים. תהיו נחמדים, תחייכו, תאכלו מרק. תלבשו את
החרמונית שגנבתם מהצבא, ולמי שאין שיחכה למילואים הבאים.
תתכרבלו בשמיכות עם אלה שהתמזל מזלכם להתכרבל עימם. תעצמו את
העיניים ותיקחו נשימה עמוקה של אוויר קריר ונעים כי כמו שאני
מכיר את הארץ הקטנה והאהובה שלנו בחודש הבא כבר יתחדשו
החמסינים.