אומרים שקרים יש בעולם
ואני יודע בדיוק
היכן כל אחד ואחד מהם:
אני מחבק אותם בהנאה,
מניח אותם על בית-החזה,
יש מקום לכולם.

הקיבה שלי מקרקרת
את הנשמה הכואבת
כאבי בה. אין דבר במקרר,
כלום. אין לי מה לאכול.

אומרים שקרים יש בעולם,
השתמשתי בכולם
בשיחתי אתך.
זה כבר הפך להרגל, אני כבר
קשת אולימפי, קופידון ורוד עם כנפיים
מעופף בתוכי אשר מתעופף בו.
כבר אין לי תחמושת,
את לא רואה? אין לו חצים,
כולם פגעו בנו
ואנחנו שותתי דם שזורם על המקלדת
משני צדי המסך,
משקרים לעצמנו שאנחנו מנהלים שיחה

אשר מנהלת את עצמה בנו.