ספינה מפליגה במימי השקט,
נתונה לחסדיו של הרוח,
רב חובל הכושל בניווטיו,
ממיט עצב על המפרש והתורן,
ואיך ינווט אם ביום השמש עייפה מלזרוח,
ובלילה כל הכוכבים כבר כולם נפלו?
ספינה תועה במימי השקט,
באופק לא נראית לעין ארץ,
עוגן חלוד תלוי ממתין לנגוס בקרקע יציבה,
אך יודע שדינו הוא לגווע לעולם.
ואין שום מפה שתיקח אותי אלייך,
ואני רב חובל הכושל בניווטיו,
ממשיך לתור מעל פני המים,
אחר מה שכבר טבע מזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.