אסף וי / לילה של אופרה |
כינור עתיק מבכה געגוע,
עוגב צרוד לוחש את שמך,
מלטף בצליליו את האטמוספרה.
תוף גדול מחקה פעימות לב,
מתגברות כשההרמוניה עוטפת את איבריו.
ואין נגנים
שיפיחו חיים בכלי האלים,
זהו לילה של אופרה,
שרק שנינו מאזינים לה.
את ואני,
שני תווים המתנגנים כבר שנים,
שני תווים שאף סימפוניה
לא תוכל לנגנם בשלמותם,
מבלי לזייף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|