1.
כמו זוג זקנים
ליד האח.
יד ביד,
סיפור קטן
והרבה דאגה :
שיהיה נוח
שלא יכאב.
אולי כרית להניח
מאחורי הגב.
ומה אמרו בחדשות?
עזור נא לי לקום.
נלך לישון
מחר יום חדש.

2.
ברדיו שרים על
"קרן שמש מאוחרת"
ואני חושבת על גיל
מתקדם.
מתפללת
שהאור בי יגה
ויציף אותי
בטרם אשקע
בדמדומים.

3.
הירח הסתגר בתוך הילתו
ונמוג מבעד לענן.
אנשים ספונים בביתם.
נביחת הכלבים מזהירה
פן אקרב.
בשכונתי -
אני זרה.

מול חלוני
קרן אור מגששת
על פני משטח נילון
פרוש על השדה,
כאגם קרח
ללא רקדנים.
ואני ערה למראות.
מייחלת.


3.
השמים עטו צעיפים ורודים
רכים כפלומה.
הערב כמעט ירד.
מולי  זוג קשישים
צועדים על המדרכה
יד ביד.
נראים לי נחמד.

הדרך מתכווננת
במשנה מרץ, אצה לי
ישר אליך -
לסעוד עמך ולשתות
לצחוק ולומר לך
שוב ושוב:
כמה טוב ונעים לי
במיוחד -
להתיידד אתך.

4.
תן לי יד ונשמור על חיוך,
כי למרות המרחק
והיעדר מלים של שיוך -
הרגש בלב לא נשחק.

זו שלהבת קטנה, בוערת בצנעה,
נצורה ומצהרת:   אחווה.
אפשר להמשיך ללכת בידיעה,
שאיש ממנה לא נכווה.

ואם כן  - כמו כלב לוקק את פצעיו,
שלא יכאב,
אני ששה  על כל רגע חסד
כמוצאת שלל רב.


5.
בוא.
היכנס לי לתוך החלום
ופרוס עלי חסותך
כסוכת שלום,
שכל קירותיה  ירוקים
עטורים פרחים ססגוניים.

בפינה הכי ריחנית
הכי חיננית
נשב ונפזם מנגינה
קסומה ועדינה.

אתה תצייר לי על המצח
ואני אהיה ילדתך לנצח.

6.
מהשיר של פעם,
רק פרח סגול אחד
נותר על המדרכה.

ובתיקי תפוח ירוק -
מתוך סלסלת התפוחים
המוצבת-חיץ, בינינו.
אמרת: "נאכל אותו?"
עניתי:  "אשמור לאחר כך".

ועכשו  אני נוגסת
בתפוח החמוץ מתוק
וזוכרת איזה איש
מיוחד אתה,
שמעניק לי תשומת לב
מחוייכת.

התפוח כבר נגמר  
ואני הולכת לעשות לי
קפה מתוק-מר.
לשלוח נשיקה
בכיוון סהרון הירח
המשקיף ממעל
גם אליי.
אולי.

7.
נכנעת. אין לי שיר
גם לא מנגינה.
רק בכי חרישי
של תוגה
ואין כל תוחלת
במילה ענוגה.

כל שקרה ושלא קרה
יתעמעם בערפל ויתפוגג
כמו לא היתה בי
רוח סוערה.

8.
עייפה מאד.
כאובה. אין בי מתום.
נמוגה בתוך היער הכחול
עטופה בצעיף האדים הלבן
העולה מן הארץ.

שם, מרחוק נד לי עץ בראשו:
הכל סוד.
לו הבנת, ילדתי,
אפס קצהו,
כי אז ידעת
מה לנצור
מה לחשוף.

9.
מעלי
שמים של זהב.
ריבוא כוכבים
מניסים את שחור הליל
מדליקים בלב
תפילה
שהרקיע התכול
של  מחר
יקלוט שיריי
באהבה.

(בברכת שבת שלום
וחג סוכות שמח)