מעבר לאבק האופק המצהיב
אחזתי בענני הזיכרון
רגעים ארוכים של הדחקה
הקצב דוחק בחושיי הקמלים.

אלו שעות של תכלת הנהר
מצופי חישה לילדים חסרי שם
מלכודות לדגים קלי תנועה
במצבורי הקצף המלבין השתקפויותיו.

לוחות פלדה על מיתרי הנפש
מסכי כאב בשדות העמק
רוחשים את משך הסופה והזעם
יש כאן צבע אחר לחשכה.

ארונות סגורים מעץ הארץ
מסתירים את חרכי העיוורון
השחור הזה חזק מבפנים
אני לא יכול לישון לנצח.


http://unr.co.il/zackheim