פסיעה.
פסיעה.
פסיעה.
האנכי קרב אליך?

קול דממה דקה.
קול עלעול מפכה
קול דומיה תהילה.
דקה. ושבע דקות אחרות.
שעה. השעה הזאת
ואני ברוב עם קבוצי מטה
עיני יורדה
אלי ספר מביטה
אברותיי כסה כיסוני -
כולו הפך לבן טהור.
בכסה.
בכסה.

עיני עולה
אלי כיסאך.
אל כיסא.
אל כיסא.

הדרת המלך שככה,
הלא אנכי טוב לך.
כמו חלב ודשן תשבע נפשי
כמו עלה השחר וישלחוני
וניצבתי לך כאן על ראש ההר
תחת הכיסא.
אל מול הכיסא.

אנכי קרבתי אליך.
ואעל עצמי ובשרי במזבח.
אחור וקדם יצרתני, התזכור?
תזכור כל הנשכחות!

אחורי עוברי אורחות
שואפים לרוח, רצוא ושוב
מבריקים, נוצצים,
שואלים זה לזה:
מי הוא זה מלך הכבוד?
וגם אנוכי ידעתי היום -
רק פניך לא יראו.
דמות אדם - אין לו דמות הגוף.

ואנכי בניקרת הצור, מתנפל.
מתפלל.

מלוך. והינשא. והופע.
אתה נגלית, משמים השמעת דין.
מלוך. קדוש. והנשא. קדוש. והופע. קדוש.

איך ארד אל נערי ונלך יחדיו?
הלא אנכי בניקרת הצור.
הלא אנכי קרבתי אליך.

ואפן וארד מן ההר
וההר בוער באש

סוף דבר וישמע אלי בפעם הזאת.