אלה בנאי / חיים בצד המוות |
קפה נמס חזק ללא סוכר.
להתארגן, להסתרק
ללבוש מעיל, כי קר.
לפזר את הילדים,
נשיקה, חיבוק ועוד נשיקה.
למהר לעובדה,
לעבור את היום דקה, עוד דקה.
לחזור הביתה,
להכין ארוחה טעימה,
להקשיב לילדיי,
להתרגש, להחסיר פעימה.
לקלח, להשכיב,
הרבה סידורים למחר.
כל היום להתעלם
מחלל הפרידה שנפער,
מכאב אין סופי,
מתחושה של "לגמרי לבד".
כל היום להקפיד
להשאיר את העצב בצד.
ורק בלילות
להרשות לעצמי לבכות בדממה.
ואין נחמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|