חרבך שתקעת בי
עם או בלי כוונה תחילה,
עיניי שעקרת לי
ורצח נשמתי הבלויה
לא ישכחו בבואו של יום הדין,
לא יקבלו מחילה.
כורעת על ברכיי
הנני נר לרגליך,
שוטחת תפילותיי
על אדמתך, אל שמיך.
האם תוכל לחמול עליי,
על מוצא פי?
האם, בטוב לבך הרב,
תקבל את סליחתי?
לו רק הייתי נותנת לי
להיות עצמי לרגע
ולהגיד את שחשתי בתוכי
אולי הייתי נקייה מנגע,
מחוסנת מכל פגע.
לו רק אסלח לי
אוכל להיות כמוני
בעתיד.
שלושה דברים ממך אבקש
כאלה שלא אוכל לקבל עבורם
"זה מה שיש".
אבקש שתאהב,
את הגב לא תפנה,
אבקשך להיות עמי כן.
וכן, אבקשך לסלוח על שנים אבודות,
לא אוכל לשנות את העבר אך
אוכל למנוע ממנוע
בשנית לקרות. |
