|
אני זוכרת עיניים כהות
ושמש בהירה:
משקרות לי.
תחושה של חנק
מתקרב,
האוויר שלי מתחיל להיגמר-
אבל אני לא נרדמת עם בטן מלאה.
לרעוד את זה החוצה,
להקיא בשירים
אבל הפחד נשאר-
מה אם אחזור ערה
בידיים ריקות
ולא אוכל לשכוח
שאהבתי;
אני יודעת שהלילה אבכה
במיטה שלך
בשקט,
בעיניים עצומות-
אני לא יכולה לראות את עצמי מוציאה אוויר
ומאבדת.
זה נמוג כמו אומץ
רגע לפני
הרגע המכריע-
19.10.08 |
|
|
"הם קראו לי ורד
פראי,
אבל השם שלי היה
לייזה דיי.
מה הם כאלה
עילגים?! לייזה
דיי!! איך זה
קשור לורד
פראי!? שימותו!
מהיום קוראים
להם סרפד רעיל!
ככה הם ילמדו לא
לשבש שמות!
שימותו."
לייזה דיי. לא
ורד פראי. לייזה
דיי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.