הנה שער העיר
ובאת בו, אל קיר האבן
מתחת שמי תכלת בהירים
אל ריח האזוב התלוי בסדקים
בימי סתיו, ובימי אביב.
ובאת בשער ועיניך רואות
חומת אבן עתיקה ודוממת
מסגד וצריח, טלית ותפילין
שוכנים הם יחד מכבר הימים.
תניח כליך על גל האבנים
תשפשף עיניך כלא מאמין
בידך תלטף את קיר האבן
אוזניך ישמעו את תפילת העומדים
ותדע כי באת אל עירו של דוד.
ותשים פניך לראות את העיר
בדרך היורדת אל הקיר הדומם,
יהודי פוסע ובידו טלית,
ובעודך עומד כחולם בהקיץ
חולפים המונים, ותפילין למצחם
קולך לא נשמע כי תקרא לעברם
כי באים הם אל קיר האבנים
לשאת תפילתם, תפילת בני דוד.
ואתה ניצב עם השק על השכם
שואל למקום, ולבוכים, מה הפשר
ויען לך נער ופאות תלויות בתנוך אוזניו
כותל מערב הוא, ממקדש שחרב.
ותרם עיניך למרומים ותקרא
דמעות עיניך יזרמו כמי מעיין
לבך יהלום כהלמות הפטיש
ותשאל המתפללים האם חולם זה ראשך
ויען לך סב עטור ראשו בטלית
כן בני, זה הכותל, זו עירו של דוד.
ותבוא אל הכותל ותישק לאבנים
טלית לראשך ועיניך אל הקיר
נפשך שבה אל תורת אבותיך
ורגליך לא יצאו עוד משערי העיר
ובאת בוקר וערב לשאת תפילה
ולבך נקשר באבני הכותל המערבי.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 25/02 שייכות ל- shulibangi |
