העיניים לא רואות
עוד
כמה טפשי.
תהיות על כך שאני מרחמת על עצמי
אסור לספר, אסור להגיד.
כלא אוחזתני
והחופש קורץ לי לאן שלא אפנה
אך עצביי משותקים לכל דבר שאינו ידוע מראש
גם אם המחיר הוא הכאב הזה
ההחמצה
טמטום שבשתיקה
לא יכולה להגיד
פוחדת להיות מגוחכת
פוחדת להגיד, להציק. להטריד את האחרים בכאב שלי. בצערי.
כמו צמח בר,
כמו.
[מריח לי כמו פרויד.]
ייתכן שהקדמתי את זמני.
אך הוא מעולם לא נקבע לי.
ואולם,
החלומות
הם מקום מפלט.
דרכם אני חיה כל מה שלעולם לא אהיה.
וכשהם מתפוגגים,
שוב האפרוריות עוטפת את דרכי הנשימה שלי
חונקת.
אולי בגלל זה אני לא מצליחה לדבר