[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








העיניים לא רואות
עוד
כמה טפשי.
תהיות על כך שאני מרחמת על עצמי
אסור לספר, אסור להגיד.
כלא אוחזתני
והחופש קורץ לי לאן שלא אפנה
אך עצביי משותקים לכל דבר שאינו ידוע מראש
גם אם המחיר הוא הכאב הזה
ההחמצה
טמטום שבשתיקה
לא יכולה להגיד
פוחדת להיות מגוחכת
פוחדת להגיד, להציק. להטריד את האחרים בכאב שלי. בצערי.
כמו צמח בר,
כמו.
[מריח לי כמו פרויד.]
ייתכן שהקדמתי את זמני.
אך הוא מעולם לא נקבע לי.
ואולם,
החלומות
הם מקום מפלט.
דרכם אני חיה כל מה שלעולם לא אהיה.
וכשהם מתפוגגים,
שוב האפרוריות עוטפת את דרכי הנשימה שלי
חונקת.
אולי בגלל זה אני לא מצליחה לדבר







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"חשבתם שאלוהים
ריחם עלי כי
השאיר לי את
אשתי? זו הייתה
חלק
מההתעללות!"

-איוב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/5/10 18:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רמונה כהן

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה