[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רות ניימרק
/
כשהקומוניזם מת

זו הייתה שעת בוקר
רגילה ככל האחרות,
השמש זרחה כימים ימימה,
הילדים הלכו ללמוד
המבוגרים לעבוד.
החתולים הסתובבו ברחובות
נכרכים סביב רגלי השתיינים...
לקראת הצהריים,
כאשר הילדים סיימו ללמוד
ואילו המבוגרים הפסיקו לעבוד,
הוא הופיע.
איש בחליפה אפורה
ומכנסיים מגוהצים יפה.
פניו ריקניות ונעדרות אישיות
בדיוק האיש המתאים למשטרה החשאית.
הוא פתח בדברי מליצה ארוכים
וסיים במשפט קצת מוזר.
"אמא?" שואלת הילדה את אמה
שיחד עמה בטלוויזיה צפתה
"מה זה קומוניזם?"
"זה ילדתי" משיבה האם, "כאשר בני האדם
מאמינים שעולם מושלם יכול להתקיים
ולכן הם משמידים הכל בדרכם."
הילדה לא הבינה. זה שייך לסוג הדברים
של "תביני כאשר תגדלי."
הערב יורד כצעיף.
האבות חוזרים לבתים,
החתולים מייללים.
בכל הבתים מודלקים האורות,
מבין האפלה מתפרץ אור וחום.
יום רגיל.
ואיש לא שם לב,
שבפינות האפלות
שאליהן שום אור לא חודר
הקומוניזם נפל וגוסס.
איש לא רץ לעזור,
לקרוא לרופא
(הרי הוא גסס ארוכות, ארוכות)
או להתקהל ולהביט בעיניים
מציצניות במותו של
קומוניזם קטן.
הרי לאף אחד כבר מזמן לא אכפת.
כולם ספונים בבתיהם החמימים,
עם משפחותיהם, מהופנטים על ידי קופסה
מרצדת.
ואיש כבר לא יורק אל עבר כיוונו
של מסך הברזל...
זה חוק החיים:
משטרים מתים בסתר,
בבדידות מזהרת,
כיאה למלכים האצילים ביותר.
ולא ניתן עוד לעשות דבר.
אולם מקרה זה, היה שונה.
מבין צללי הבתים,
יצא אדם, גבר בשנות החמישים,
הוא פנה ישירות לעברו.
הוא התקרב והפך את גופת הקומוניזם
על פניו - פנים ריקניות ושוממות
נעדרות אישיות ממש.
האיש ירק, בעט בגופה
למען האפקט התיאטרלי
ופנה לדרכו.
ככה כשמשטרים דגולים מתים -
מבוזים אפילו במותם.
בשמיים עלתה הלבנה
ונצנצו הכוכבים.
איש עוד לא זכר את הודעתו
של האיש האפור: "הקומוניזם נפל."
מחר יעלה עוד יום חדש,
ככה זה כאשר הקומוניזם מת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תגיד, גילו כבר
את אמריקה?

אריסטו שואל את
קאנט בנסיונו
לחפות על הפער
ההיסטורי


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/11/08 19:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רות ניימרק

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה