שפוך את נשיקותייך בין סדיניי
זהם את נפשי בדמעותיך
תנשק את אותה מערה קרה
אותה לא אהבתי
ואתה בה נהית
החיים, הם נמשכים כחוט דק
ואתה פוסע הרחק
ללגום מהתה המסוך, לנגוס בתפוח
מתי תחזור ובידך חיוכי השפע
מתי תאהבני שוב
באולם קולנוע שואג
מסריט תל-חתת
והיער קטוע, גדר האבן עבה
ותריסים, צלם נע שורק בזעם הרוח
הנפש בוערת, אנוסה ליפול
כיבית בי את אבק הסיגריה
הנפש רדופה הציקלון
האישון מרצד פעור
אך גלגלי האוטובוס ממשיכים לסבוב חנק
הבאר כה ריקה
והחלונות עוטים אובך
אך אתה ישוב במשענת נוח
התשמור עלי ממרחק
ונפשי טורפת בביצות
היכן ישוב הוא שומר הדרך
ובידו עיסת הקקאו
עמדתי חרש
מביט במעלה עפר הדרך |
