לפעמים אני מביטה לרגע לאחור,
וחושבת,
על מה הייתי משנה,
על איך ומה הייתי הופכת.

על מה הייתי נותנת,
כדי שהמציאות,
וכל התמונה
תהיה ממש קצת,
אבל רק קצת אחרת.

אם הכל היה נמשך רק קצת יותר,
ואם היה בי כוח להתאמץ,
להשתדל,
ולומר
רק קצת יותר.

האם הכל היה שונה?
האם דברים היו נראים היום אחרת?
או אולי זו רק מחשבה מוטעת,
אולי המציאות כלל לא הייתה שונה.

אבל ברגע מסויים
מופיעה דקה של שקט,
ואז אני מבינה-
שאם הכל היה אחרת
אולי בעצם כלום כמעט לא היה.


אז אולי באמת עדיף הכמעט
שכבר קרה,
על פני האולי,
או הבעצם
שעתיד היה לקרות,
ולהיות טוב יותר אולי,
אבל רק אולי.
מסתבר.

יותר טוב כלום מכמעט,
וכחושבים על זה-
הכמעט היה לגמרי,
הכמעט היה נפלא.