שותקים נפתח את תריסי חלומותינו
לא נדע את שמם
יערות-עד מצפים למוצא פינו
נהרות גדולים מכשפים אותנו
זוחלים כנחשים בין הרי ענק
אוקיינוסים לאין סוף מנמנמים להם מולנו
גלים רוגעים בשנת הצהריים
אושרם השקט משכר אותנו
אנחנו תינוקות משתאים
מסתכלים פתאום במה שתמיד היה בזווית-העין
יורדי-ימים אנו
ספינותינו נחפזות אל האופק
מפרשיהן נושקים את הרוח הנדהמת
הרוח המתעלפת
הרוח החולה
מגלים יבשות אבודות מעבר לקירות
אמריקות חדשות שאין להן שיעור
שמש מהסוג הישן
ממתינה להאיר לנו את אטלנטיס.