|
שותקים נפתח את תריסי חלומותינו
לא נדע את שמם
יערות-עד מצפים למוצא פינו
נהרות גדולים מכשפים אותנו
זוחלים כנחשים בין הרי ענק
אוקיינוסים לאין סוף מנמנמים להם מולנו
גלים רוגעים בשנת הצהריים
אושרם השקט משכר אותנו
אנחנו תינוקות משתאים
מסתכלים פתאום במה שתמיד היה בזווית-העין
יורדי-ימים אנו
ספינותינו נחפזות אל האופק
מפרשיהן נושקים את הרוח הנדהמת
הרוח המתעלפת
הרוח החולה
מגלים יבשות אבודות מעבר לקירות
אמריקות חדשות שאין להן שיעור
שמש מהסוג הישן
ממתינה להאיר לנו את אטלנטיס.
|
|
|
תגידו רגע,
הילדים של קין
והבל, קראו
לחווה אמא?
או סבתא?
אחד, לא סגור על
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.