שתי אצבעות מהים הצפוני,
אני תמיד לבד
הפעם יש איזו אהובה מעבר לים
אבל אם מסתכלים מעבר לכל האשליות
מעבר לכל התקוות שעדיין לא מתממשות
אז יש אותי

גוף טבול בשמש קורא ספר זיכרונות של אמן נערץ
(כן שוב דילן),
שוחה חתירה צולעת בין הגלים הרדודים
במים הקרירים של תחילת סתיו,
מאבד תחושת זמן שוקע במחשבות
מסתכל בגוף של אישה יפה עם חבר קירח

כן הטיול משנה את הנשמה,
אם אתה מתמסר אליו הוא נותן לך שייכות חדשה.
ועכשיו בבית הקפה של הקיץ על הטיילת בעיר הזנוחה
מקשיב בהנאה מסוימת לרצף השירים שמגדירים ישראליות
ואני רחוק מכאן
לא שייך

אם הייתי מקבל נקודות על חלומות לבטח הייתי נרשם באיזו טבלה של
שיאנים,
אני בוחר את העתיד הדמיוני שלי על הקו שבין
ברלין לברצלונה לקייפ-טאון פורט אליזבט
אבל אם יש לכם עוד איזה שם אקזוטי להוסיף לרשימה
לבטח אקבל אותו גם כן

כל האהובות שהיו וכל המחזרות שהיו עלולות להיות
מתדפקות על איזה קו של תודעה
ולא כמו פעם אני מבין מה הן מוצאות בי
יש בי יופי מיוחד יש בי רגישות שלא אופיינית לגברים
יש לי משיכה לחיות טרף שקורעות ממני את הבשר בשיניים שאין בהן
חרטה
ויורקות

אני לא כזה
כן אני קצת מזוכיסט,
אולי גם קצת פנטזיונר
אבל אני מודע לזה
כמעט שולט
גם לי יש סיכוי להינצל

ואחרי כל השנים אני בבית של אימא,
הפסנתר השחור מונח כנחמה אחרונה
נותר לא נגוע במרבית הזמן,
אימא עושה ניסיונות לבשל ארוחות חצי-מוכנות
ואני מנסה להטמיע את הספקות שהתעוררו באהובתי שמעבר לאוקיינוס
במשחק אובססיבי במשחקי מחשב ישנים

ידידה ישנה הייתה אומרת שאת הזמן הכי כואב
אפשר תמיד להעביר בשינה.
אבל העיניים שלי פקוחות כל כך חזק
אחרי שישה חודשים של חיים מועצמים
שנדיר שאני מתעייף

בסוף גם זה יחלוף.
אחליף את המסך המרצד
בתפקיד עם דרישות מוגזמות,
אחזור לבית קטן ושקט בשעת לילה מאוחרת
ואבחר לעשות אהבה ביחד עם כל הסרטים הנלווים
במקום לעצור להתבונן בעצמי,
אחרי הכול זה אנושי