[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הילה סמיילי
/
זאת לא אני שם

"זה לא שווה את זה!" היא אמרה לעברו והמשיכה בדרכה.
הוא החל רודף אחריה, "תפסיקי לברוח!" אמר לה " אל תגיד לי מה
לעשות! אתה אף פעם לא מבין!" משך בידה "תעזוב אותי!" צעקה
לעברו.
"דיי כבר!" החלה משתוללת בין ידיו והוא רק מביט בעיניה,חדלה
להשתולל בין ידיו והחלה בוכה, בין הדמעות מעיניה דיברה אליו "
אתה לא מבין שנמאס לי!" אמרה והוסיפה לומר " נמאס לי לרצות
אותך ולא לדעת מה אתה רוצה,נמאס שרק אני מחפשת אותך ושאתה
מבחינתך כבר הרפת ממני" מושכת באפה.
הוא השפיל מבטו ולחש "ליה תראי..." מתפרצת לדבריו "תפסיק להגיד
לי שאתה גם רוצה,אתה כל הזמן אומר את זה ואז אתה מפסיק,מה נראה
לך שאני הבובה שלך?!שכשכל פעם שתרצה פתאום אני ארצה ושכבר לא
תרצה אני לא ארצה?!"
"אני מרגישה שאתה משחק בי,תפסיק לשחק ברגשות שלי סבבה?!" שאלה
לעברו.
השתחררה מאחיזתו והמשיכה ללכת,כשכבר לא יכלה ישבה על הספסל
ונשמה.
ראשה בידיה והיא לא מפסיקה לבכות ,דן התקרב לעברה וליטף את
ראשה,נמאס לה להיאבק בו והיא הרי אמרה לו מה שהרגישה על ליבה
אפילו אם חלק מהדברים היו רק דברים שהיא הרגישה ולא נכונים
במלואם.
היא רק רצתה אותו,קרוב אליה ואיתה אז לא אמרה לו לחדול ראשה
מושפל ולא יכלה להסתכל בעיניו הירוקות חומות.





במסיבה הכל היה שונה,הם תכננו להיפגש במסיבה,אפילו התרגשו
לקראת המפגש אחרי שהפרידו ביניהם, היא עברה לצפון והיה לה קשה
שם, והוא חזר לביתו בדרום.
הם לא התראו שבוע שלם ואפילו טיפה יותר,אבל דיברו מעט
בטלפון,זה היה הוא שחיפש אותה ושלח לה הודעות,היא ניסתה להראות
כ"קשה להשגה" ולכן הייתה מעט אדישה אבל לאט לאט החלה זורמת
איתו, ולכן התרגשו שניהם לפגוש האחד את השנייה במסיבה, היא
מבחינתה באה בשביל לראות את כולם,והוא לא ידע למה הוא שם,רק
כשנכנס החל לשתות אלכוהול וזה העלה לו את המצב רוח,ואת הקצב
שלו שהתחבר עם המוזיקה שגרמו לו לרצות לרקוד.
היא הרגישה נורא שונה, לא כמו כולם שם במסיבה,היא לא הייתה
הולכת למסיבות "זה לא היה הקטע שלה" היא זרמה עם כולם זזה מצד
לצד,חיבוק להוא ולהיא שלא ראתה שבוע ימים,כולם חגגו שם את הסוף
וההתחלה החדשה שלהם.
הם לא נפגשו,היא חילקה לכולם לבבות משוקולד הרי זה היה בדיוק
יום האהבה והיא אהבה את כולם,כשראתה אותו בצד השני מתקרב לעברה
ליבה האיץ דפיקותיו, חייכה והתחבקו שאלו האחד לשלומו של
השנייה, והמבטים שעברו ביניהם יכלו להמיס קרחון של שלג.
היא אהבה את המבטים שלו הסוקרים אותה והוא אהב את חיוכה כל פעם
כשאמר לה משהו שהביך אותה.
היא לא נתנה לעצמה לזרום,הייתה נוקשה או שסתם העייפות נפלה
עליה באותו הערב,רק חייכה וטיילה בין כולם,שאלה אם מישהי רוצה
לבוא איתה לשתות דבר מה על הבר.
"מחלקים שם משקאות חינם" אמרה לה חברה ולקחה אותה לבר,בין
הפעמים הראשונות שהיא שותה ,היא שנאה אלכוהול אבל הסכימה לעצמה
בגלל השבוע הנוראי שעבר עליה.
שוש,חברתה, ביקשה מהברמן בעבורן את השתייה והן הרימו ביחד
כוסית,היא חייכה לשוש וזאת משכה אותה לבר השני באגף השני של
המסיבה שגם שם חילקו משקה אחר בחינם, " דיי שוש! אני לא שותה
בכלל לא אוהבת ולא רגילה!!" "זה יעשה לך טוב" אמרה לה שוש
ונתנה לה את המשקה " בלגימה אחת!קדימה!!" דרבנה אותה,ליה שתתה
במהרה ועיוותה פנייה כגועל, "זה דוחה!איכס!" צעקה לשוש בין
קולות המסיבה, המוזיקה ברקע החלה לזרום לליה והיא חייכה לשוש
שתיהן התפרצו מצחוק,היא הובילה את שוש בחזרה לכולם .
" קח הבאתי לך משהו" הוציאה מכיסה שוקולד מלב והעמידה אותו מול
דן " יום האהבה שמח" אמרה לו וצחקה, הוא לחש לה דבר מה באוזנה
היא צחקה וממבוכה הסתובבה והמשיכה בדרכה לחברותיה ,רקדה איתם
ואז המשיכה בין כל חבריה, הגיעה ללב החלה רוקדת איתו מתחבקים
ושמחים להיפגש לפתע חברו שאיתו הוא הגיע הופיע והצטרף לריקוד
שלהם,החל רוקד איתה,היא החלה זורמת איתו רוקדים ביחד שבינתיים
לב נעלם לו בין האנשים והם נשארו להם לבדם, והוא מושך אותה
לריקוד צמוד בצד,שואל לשמה והיא לשמו, מחליפים סיפורים על מקום
מגוריהם ועל תפקידם בשירות, היא מושכה אותו בריקוד משותף עם
כולם אך הוא מושך אותה לצד,היא רוצה להיות עם דן שלא ראתה אותו
באופק לא רצתה לרקוד עם הבחור שרקדה איתו,למרות שהיה ממש חמוד
בעבורה אפילו החמיאה לו כששאל אם הוא הטעם שלה,החלו רוקדים
צמוד צמוד הוא מקרב גופו לגופה,גופו נוגע בשלה היא שיכורה לא
מצליחה להרפות ממנו,היא לא רוצה אותו מנסה להשתחרר מידיו
המחזיקות בידיה וזזות מצד לצד,כשהיו ממש קרובים מרגישה
נשימותיו קרבים לעברה מרכין ראשו לנשקה, היא מסיטה ראשה לצד
השני במבוכה,אולי רצתה אבל לא רצתה אותו,מרגישה את נשימותיו על
צווארה משפילה מבטה ובידיה הולמת אותו מעלייה, " מספיק" אומרת
לעברו גופה רועד מחפשת מישהו רק להתרחק ממנו מפלסת דרכה בין
האנשים, נתקלת בדן שמחייך לעברה ושמח לראותה, היא בידיה מנסה
לסובב אותו שמבקשת ממנו לבוא איתה לבחוץ " בוא נצא החוצה"
אומרת לו והוא שאינו מבין מחזיר אותה לכולם במקום שכולם רוקדים
שואל מה קרה והיא מנסה בעיניה לספר לו אך לא מוצאת את המילים
רק מבקשת לצאת לבחוץ,מתייאשת מסתובבת ממנו אחרי שלא שיתף עימה
פעולה, נתקלה בחברתה הטובה הדס שאמרה לה "ליה זה עבר דיי הוא
הלך" ניסתה להרגיע אותה,לאט לאט הפסיקה לרעוד הלכה לצד נשמה
מעט שתתה מיץ תפוזים ונרגעה.
כשחזרה לכולם היא שמחה,המשיכה לרקוד איתה והרגישה כאילו לא קרה
כלום,שכחה מהעניין.
לאט לאט ככל שהזמן עבר אנשים הלכו מהמסיבה, היא חיפשה את דן
שניהם היו מסובבים ורקדו ביחד.
היא צוחקת והוא מסובב אותה,זזים עם הקצב קופצים רוקדים צמוד
בגופם,והיא שהתעייפה לוחשת באוזנו "אין לי כוח" הוא מחזיק אותה
צמוד אליו מעביר ידיו על גבה מרגיש את גופה ראשה על כתפו הוא
מרגיש את נשימותיה קרובות לאוזנו.
הוא אוהב את ההרגשה שהיא שלו,ידיה האחת על גופו אוחזת בידיו
והשנייה בידו השנייה שזזות ביחד עם המוזיקה, מריחה את גופו
ואוהבת את הריח שלו.
מתרחקים מעט הוא מחייך אליה והיא צוחקת לעברו.
.מתקרבים ומתרחקים ככה הם ממשיכים לרקוד,שוב מתקרבים והוא
מחזיק בידיה מביטה בעיניו נשענת על גופו והוא אוחז בה קרובה
לגופו זזים עם הקצב מצד לצד מחובקים,נושק לה על לחייה,היא
מחייכת כולה לעברו ראשה שעון על כתפו,מיישרת מבטה אליו הא
מחייך אליה והיא אליו הם כבר קרובים עיניו מביטות בעיניה בחיוך
ראשו מתקרב, שפתיו נוגעות ברפרוף על שפתיה כאילו מבקשות ממנה
אישור ,היא מחייכת נבוכה כולה מרגישה מעט את שפתיו ומתרחקת,
ראשה מושפל והיא מניחה ראשה על כתפו,הוא מחבק אותה חזק.




אחרי שהפסיקה לבכות לא יכלה לישר מבטה אליו, הוא המשיך לעמוד
מאחוריה,נוגע בראשה באצבעותיו שכה אהבה לגעת בהם ולחוש אותן,
והיא החלה מדברת אליו "נמאס לי לשמוע על זה שכה טוב לך, זה ממש
משמח אותי זה הדבר שאני רוצה, שתהיה מאושר שם, אבל אני פשוט
נגמרת שם, אני לא מסוגלת לספר לך עד כמה אני בודדה שם, עד כמה
לא טוב לי..." לקחה נשימה עמוקה ניגבה דמעותיה שזלגו ברוך על
לחייה, הוא חדל מללטף ראשה, היא לא יכלה להמשיך לדבר, עמד שם
מבטו ברצפה, נשם עמוק, התקרב לשבת לידה בעודו אומר לה, "זוזי
קצת י'תמנייה" היא גיחכה וזזה שמאלה משאירה לו מקום לידה, הוא
התיישב לצידה,שקט שרר בינם מבטה מושפל מטה והוא מביט במבטה,
נראת לו ככ קטנה ושברירית היא הישירה אליו מבטה ולחשה לו "תחבק
אותי" דמעות החלו זולגות מעיניה והוא פרש ידיו לכיוונה מחבקות
אותה ברכות אוהבת ומעניקות חום בחיבוקן אותה, בוכה על כתפו,
דמעותיה זולגות על חולצתו הצהובה שלבש,  והוא מנשק ראשה ממלמל
מילות עידוד " יהיה בסדר ליה" והיא בקושי אומרת לו " איך הם
שמו אותי שם, לבדי,אני פשוט לא מסוגלת יותר להתמודד עם זה, אני
אוהבת את מה שאני עושה אבל אני שם לבד וזה מדכא אותי,זה גורם
לי לבכות זה לא אני.. נמאס לי כבר.." קינחה את אפה בעודה
מתנתקת ממנו עיניה מביטות בו בעצבות ולחדשה לו "זאת לא אני
שם"

"''something in your eyes... pleas don't cry




''lalalalalaalalala''  מצלצל הפלאפון שלה ועל צג מכשיר
הפלאפון שלה כתוב "התקבלה הודעה חדשה" ככה באמצע היום היא פתחה
את ההודעה ,הנמען היה הוא, כך קיוותה, "איפה את?" שאל אותה
בהודעה מלווה בפרצוף סמוק, היא מחויכת כולה מפסיקה בעיסוקיה
מסתובבת לחפש אותו הרי כל הזמן היה מבהיל אותה ,יצאה מהקפיטריה
לעבר המגורים קוראת לשמו "דן?!" לא היה מענה במדרגות, חיפשה
אותו בסמוך למגורים וגם שם לא מצאה אותו,החליטה להמשיך
בעיסוקיה, עלתה מעלה למגוריי הבנות פתחה את תיקה הוציאה את
ארנקה וממנו כמה שקלים, החלה יורדת בחזרה למכונות, מכניסה את
השקלים למכונה ולחצה על הכפתור שהראה "מים" המכונה הרעישה קצת
ופלטה לה בקבוק מים, לפתה בעודה מתקרבת לקחת את בקבוק המים
הוא הפתיע אותה "ליה" לחש לה בקול עמוק באוזנה , והיא שקפצה
מבהלה הודפת אותו מאחוריה לקחה את בקבוק המים והסתובבה לעברו
צופה בו מתפקע מצחוק בעוד קצב פעימות ליבה היה מהיר, הוא צחק
מהבהלה שלה  נעמדה מולו וחבטה בו בקלילות עם בקבוק המים "יואו
אתה דפוק!!" אמרה לעברו החלה גם היא צוחקת איתו הרי הצחוק שלו
היה מדבק,עומדים האחד מול השנייה וצוחקים האנשים שעברו לא
הבינו על מה פשר הצחוק המתגלגל מהם.
כשנרגעו אמר לה " חיפשתי אותך איפה היית?" והיא שאלה אותו מתוך
צחקוק "כן יואו מה אתה שולח לי SMS הייתי פה"




והשמש החלה שוקעת מבעד לעננים,הוא חזר מחבק אותה חזק והיא
נרגעה מעט, התרחקה ממנו, גופה עזב את חיבוקו שהיה כה מגונן
בעבורה היא לא רצתה שהחיבוק יפסק לעולם, כך היא הרגישה שהכל
בסדר שאין לה בעיות שכלום לא כואב לה ושהכל בסדר, אבל היא
הייתה צריכה להתמודד עם המציאות, "אני מרגישה שאני מתחילה לפתח
כלפייך רגשות" אמרה בשקט שהתיל מבוכה באוויר, והוא במבטו הסתכל
אליה הרים גבותיו ולחש לה בקולו העמוק "אוה... ליה" הכניס
במילותיו ציניות מלווה בלחישה, והיא לא הסכימה לו שימשיך לעשות
צחוק אמרה לו בתוקפנות " דיי! תפסיק אני מדברת ברצינות!" הוא
הבין שהיא מדברת ברצינות גם לפני כן הבין זאת אבל לא רצה
להתמודד חזר בו ואמר לה " דיי דיי אני מצטער! אני אהיה ילד
טוב! מבטיח!", והיא ממשיכה בהתקפה המילולית נגדו אמרה לו " כבר
סיכמנו שאתה מלך ההבטחות" אמרה לו בעוקצנות שזכרה לו את כל
הבטחותיו " נו ליה..." התחיל לומר לה בעוד היא מחייכת אליו
וקוטעת את התחלת תירוציו "יואו אתה אידיוט!" והוא שראה שזה
המקום שבו היא מתרככת מולו ענה לה בחזרה בלחישה באוזנה  "
אידיוט שחולה עלייך" והיא ענתה לו " היי!!" קפצה מופתעת ממנו
"דן!תרגיע!" והוא התפקע מצחוק מולה ובעודו צוחק אמר לה בקול
צוחק " איך התגעגעתי לזה!" משך אותה אליו וחיבק אותה.
היא אהבה את החיבוק שלו כשבחיבוקו יכלה להרגיש את מגעו,גופו
ואת ריחו שכה אהבה.
כשנפרדו מהחיבוק נשארו קרובים האחד לשני, השמש כבר שקעה,
האורות האירו להם את הסביבה, לא היו ילדים בחוץ רק הם נשארו
והסביבה סיפקה להם שקט,היה לה מעט קריר אבל הרגישה חמים כי הוא
היה שם איתה, כשהתרחקו מחיבוקם היו פניהם קרובות והיא שהרגישה
את המבוכה אמרה לו " היי דן! אתה סופר קרוב" והוא שהרגיש שזה
הדבר שהוא צריך לעשות ענה לה בלי מבוכה בקולו העמוק בלחישה "
תודי שאת אוהבת את זה" והיא חייכה במבוכה ולא ידעה מה לענות
ענתה בשקט כמעט בלחישה " יואו..אתה מדבר הרבה, אני מודה" הוא
החל מתקרב אליה ולחש לה "הנה חדל קשקשת ברשת" ובעודו מסיים את
המשפט הצמיד שפתיו לשפתיה היא הצליחה לשחרר "היי!" מתוך מבוכה
שהפתיעה אותה אבל חייכה, בעודו נוגע ברפרוף עם שפתיו החמות
בשפתיה הקרות שרעדו מעט מקרבתו וגרמו לקצב פעימות ליבה להחסיר
פעימה  היא נישקה אותו בחזרה.

"אהבנו פעם באמת ובתמים, אהבנו כמו שילדים יודעים..."



והוא ישב בחדרו על הכסא שליד הספרייה שלו ממול המיטה שלו, אוחז
בגיטרה היא ישבה מולו על מיטתו, הרגישה נבוכה מעט עיניה אליו
הוא מנגן בעבורה ,מביטה בו שמנגן וחושבת הרבה מחשבות שמונעות
ממנה להתמסר לרגע, החל פורט על המיתרים מנגינה יוצאת מבעד
לגיטרה, "פנים אל מול פנים" החל לשיר והיא מחייכת, הוא אפילו
לא ידע למה היא מחייכת, אבל היא מחייכת כי זה ה-שיר שלה, אותו
שיר שרה כשהייתה בכיתה ה' בלהקת צעירים וזה היה השיר שעבדו
עליו בחזרות, עד שעזבה את הלהקה בשל בעיות אישיות עם הבנות
שהיו איתה בלהקה, מאז השיר הזה היה איתה בכל מקום לקחה את השיר
הזה איתה, ואהבה את השיר הזה, את המשמעויות של השיר הזה
בעבורה, תמיד קיוותה שיקדישו לה את השיר, והנה הוא מקדיש ושר
לה אותו, רצתה לספר לו על משמעות השיר בעבורה, אבל המילים לא
יצאו מראש דרך פייה, היא רק שתקה, מסתכלת עליו והוא ממשיך "
פגישה באמצע החיים..." היא מתלווה אליו בחיוך והם שרים ביחד
כאשר היא פחות שרה,היא שרויה בתוך מבוכה, הרי הנוחות שהייתה
בניהם נעלמה לה, הם כבר לא ידידים וקשה לה עם המצב החדש הזה,
עם הסיטואציה החדשה שהיא אצלו והם לא נמצאים שם, והוא יותר
מקדיש לה את השיר ואת השורות הספציפיות " הגענו אל עצמנו
ממקומות כל כך שונים,העיר נראת אחרת כאילו לא היינו פה..."היא
מחליטה להפסיק לשיר,המבוכה משתלטת עלייה,היא מכירה את השורות
בעל פה יודעת מהי השורה הבאה בחנה אותו בשביל לראות מה יהיה
איתו,שר לעברה מגיע לפזמון " ואת יפה פנים אל מול פנים" הוא
אומר לעברה... קשה לה עם מחמאות, היא מעולם לא קיבלה, היא תמיד
ביקרה את עצמה מבחינה חיצונית לא אהבה את עצמה, ולכן היה לה
קשה לקבל מחמאות מאנשים אחרים, לא ידעה איך להגיב למחמאות
שהייתה מקבלת, אז היא פשוט חייכה לעברו,ולו היה נדמה שזה בכלל
לא מזיז לה.
מתוך המבוכה אמרה לעברו בקול שהצליחה למצוא בתוכה "דיי..דיי
בוא היא מחכה לנו יאללה זה לא יפה לאחר.." היא מצאה תירוץ
בשביל להפסיק את הרגע,הוא הפסיק לנגן מתוך הסכמה איתה הניח את
הגיטרה במקומה בצד היא יצאה מחדרו מחכה לבואו מחוץ לחדרו ואז
החליטה לחזור בחזרה אליו לחדרו כשהוא התארגן לתזוזה, הוא הביט
בה במבטו והיא הסתכלה בעיניו ואמרה לו " דן אתה יודע..."
התחילה מרגישה שהמבוכה משתלטת עליה  אבל החליטה להמשיך "אתה
מדהים,תודה על מי שאתה".

"תני לשמיים לפתוח את הכל"



''אז למה לא אכפת לך ממני" שאלה אותו, ובכך העירה אותם מתוך
הבועה שנכנסו אליה ברגע של איחוד שהיה להם, והוא ענה לה בחזרה
" מה? מאיפה נפלת עליי עכשיו" לתגובה כזאת בוטה ממנו לא ציפתה,
אבל הוא שאל אותה ולא הבין את פשר שאלתה שהגיעה ממקום לא מובן
כאילו לא חוותה איתו את הדקות האחרונות בניהם.
הפנתה את כל גופה אליו,יישרה גבה בשביל להראות לו את מידת
רצינותה בפשר שאלתה אליו והמשיכה לדבר אליו, "זה שאנחנו כאלן
על הספסל והיה לנו רגע של אושר כביכול אני באמת מעריכה את זה,
אבל אין מה לעשות אני צריכה להיות ריאלית למצב שלנו, במרחק
אנחנו לא מתפקדים, אנחנו מתרחקים, תגיד לי מה אתה רוצה, אני לא
רוצה להיפגע יותר אז או שנפסיק את זה פה וניפרד, משהו שאני לא
רוצה, או שתגיד לי מה אתה באמת רוצה ואיך אפשר לעשות שזה יעבוד
בנינו.." חדלה מלדבר וחיכתה לתשובה ממנו.

"יום אחד אולי אפרוש כנפיים, יום אחד תראה שלא אפחד..."



הפלאפון שלה רטט בתוך תיקה, החלה מחפשת אותו במהרה בשביל
שהשיחה לא תתנתק, מצאה אותו ושמחה לראות את הכיתוב על צג המסך,
ענתה בשמחה  "מור! חמודיזה שלי! יואווו אני כ"כ התגעגעתי!
מה שלומך יקירתי?!"אמרה אליה,בצד השני נשמע צחקוק קל "חחח גם
אני ,הכל טוב אצלי מה שלומך ליה?" שאלה לשלומה, "אני כרגע בזה
הרגע?" שאלה אותה ליה כאילו רצתה שתשאל אותה מה היא מרגישה
באותו הרגע, "אני.." ופלטה אנקת אנחה של אכזבה והחלה מדברת
"אני פשוט מאוכזבת מור", ומור שאלה אותה בחזרה "מה קרה מותק
שלי?" " זה דן,זה כל מה שאני עוברת, ופשוט קשה לי... זה פשוט
לא מוסיף למצב רוח שלי כל הקטע איתו" נשפה לפלאפון,ומור ביקשה
שתספר לה מה שקרה, "אמרתי לך שהשבוע חיכיתי שהוא יעשה את הצעד
כי הרגשתי שנמאס לי שאני רק עושה הכל בנינו,אז לא דיברנו
יומיים שלמים! ואז בלילה הוא שלח לי הודעה וממש שמחתי לקבל
ממנו את ההודעה כי זה נתן לי תקווה שזה לא סתם ושזאת לא רק
אני, וככה דיברנו בהודעות וקבענו שניפגש היום, אז היום שלחתי
לו הודעה בנוגע לפגישה שלנו היום, והוא לא ענה לי,אז לא נשארתי
חייבת ועשיתי דברים אחרים, נפגשתי עם הדס ושירי בירושלים
וכשדיברתי איתן אחרי שלא שמעתי חדשות הרבה זמן אז הן סיפרו לי
על המצב הקיים ודאגתי אז התקשרתי אליו, מתוך פזיזות דאגתית שלי
בלבד!,אני כל כך טיפשה וכשדיברנו אז הוא היה כל כך קר אליי
בשיחה ואדיש ממש, ולא דיברנו על זה שקבענו להיפגש וזה ממש
מאכזב אותי כי אני לא יודעת מה קורה וזה מבלבל ומתסכל אותי,
פשוט נמאס לי"
סיימה לספר למור את כל הסיפור "יואו ליה אני כל כך מבינה
אותך!" אמרה בקול מבין "זה קרה גם לי פעם איזה מישהו שיצאתי
איתו אבל אין לך כל כך הרבה מה לעשות כנראה שזה לא זה, ואי
אפשר להבין אותו, ואם הוא לא מראה שהוא מעוניין להיפגש איתך אז
כנראה שאת לא צריכה לעשות כלום" אמרה לליה שקיוותה לתשובה אחרת
כי היא כן רצתה לעשות משהו בנידון, רצתה שיקרה איתו משהו, הרי
כיף להם ביחד אז היא לא מבינה מה קורה בניהם, "זה פשוט מאכזב
אותי כי כן ציפיתי לסוג של משהו בנינו" אמרה למור, הן המשיכו
לדבר על דברים אחרים ואז כשליה הגיעה לתחנה שבה הייתה צריכה
לרדת מהאוטובוס נפרדה ממור והודתה לה על זה שהתקשרה אליה.




והם ממשיכים לשבת שם על הספסל, מזג האוויר התקרר מעט,ישבו
כשמבטיהם האחד מול השנייה, היא חיכתה לתשובה ממנו, אבל שום קול
לא יצא מפיו היא ניסתה להבין מה הוא חושב, מה עובר במוחו ע"י
כך שחקרה את עיניו מנסה להגיע לתוך ליבו דרכן, הרי האמינה שדרך
העיניים ניתן לראות הכל בבן אדם, אבל הרגישה שהיא לא רוצה
לראות את האמת שהיא רואה בעיניו, היא לא הבינה אותו, היא שותקת
מחכה למילותיו היא כבר לא רוצה לומר דברים,הרגישה שהוא לא
מבין, שבשתיקה שלו הוא לא עונה לה ולא אומר את אשר על ליבו
בפנייה,אולי לא רצה לומר לה ולחשוף את עצמו, היא לא הבינה למה
השתיקה בניהם, מדוע היא מרגישה שיש משהו שמפריד בניהם, היא לא
מבינה למה היה הרגע שהיה בניהם כשהתחבקו וכשנשק לה, היא הבינה
את מה שלא רצתה להבין,הוא המשיך הלאה.
נשברה כמו שתמיד הייתה נשברת בשקט או בריחוק שהיה בניהם והחלה
לדבר ראשונה כאילו ידעה מה הוא רוצה לומר לה ופשוט לא מוצא את
המילים הנכונות לכך, קיוותה שכשתאמר אותן הוא יפסיק אותה מתוך
טענה שהיא אומרת דבר שהוא לא נכון, "אני מבינה שיש לך מישהי
אחרת לפי השתיקה הזאת..." אמרה בדיבור מלווה ברגש עז, הפעם הוא
הביט בעיניה כאילו רצה לאשר לה את מילותיה בלי מילים רק במבט,
נתן לה את האישור,והיא הביטה בעיניו הגדולות הרגישה שהיא טובעת
בהן,היא אהבה את העיניים שלו,עכשיו אהבה אותן בכאב, הרי היא
תמיד אמרה לו שאם ימצא מישהי אחרת,יותר קרובה אז זה בסדר,אבל
עכשיו כשמצא היא מתחרטת שפתחה את האפשרות הזאת,הסיטה מבטה
ממבטו כאילו בהסטת עיניה רצתה שיניח לה שיעזוב שיקום וילך שלא
יישאר לשבת שם לידה שיעלם מחייה, הוא שלא עשה את מה שרצתה כי
לא ידע מה היא רוצה פשוט לקח את ידה בידו וליטף עם ידו השנייה,
מילים לא יצאו עדיין מפיו מבטה היה מושפל רק נשיפה שיצאה ממנו
נשמעה.

"אני סולחת לך מתגעגעת אלייך תניח לי לנפשי"



האוטובוס שהייתה עליו הגיע לתחנה האחרונה היא ירדה מהאוטובוס
,היה לה חם, זה לא אותו מזג אוויר מאיפה שבאה אבל הייתה שמש
והיא אהבה את זה שהקיץ כבר התחיל להגיע אחרי כל החורף, החלה
צועדת בעיר שהכירה עוד משנה שעברה אבל עכשיו היא צועדת בה
למטרות אחרות לא למטרות של החלפת קווי אוטובוס, במטרה לפגוש
אותו, שם הוא גר, היו כל כך קרובים בשנה שעברה ולא ידעו אחד על
השנייה, היו שני זרים בשנה שעברה שהיה להם כל כך הרבה במשותף.
היא הגיעה למזרקה שבה קבעו להיפגש, הוא עדיין היה בדרכו,
הרגישה את הלחץ שורר בה,התחילה להתקשר לאנשים,התהלכה לה מצד
לצד,ההתרגשות הייתה שרויה בה, ראתה אותו מרחוק אז התקרבה
לעברו,כשכמעט היו קרובים צלצל הפלאפון שלו והוא החל מדבר,כבר
היו אחד מול השנייה סימן לה באצבעותיו להמתנה, חייכה לעברו
והמתינה מספר דקות עד שסיים לדבר והתפנה,התחבקו ואמרו שלום
בחיבוק, ישבו על יד המזרקה בצד שהוא טען שהוא הכי אוהב בגלל
האופן שבו הוא רואה את העלים נופלים לתחתית של המזרקה, סיפר לה
על הדבר הבלתי צפוי שקרה לו ולכן הגיע לבוש כמו שהגיע והיא
התאכזבה כי אמר לה שאין לו הרבה זמן בשביל להיות איתה, למרות
הכל ישבו ודיברו על השבוע שעבר, חוויות מהשבוע כי כל דבר שעשו
היה חדש בעבורם,הם הרי בתפקיד חדש, מדברים על הטוב והרע, הוא
בעיקר מדבר לה כאב לדבר היא לא אהבה לדבר על דברים שלא גרמו לה
לשמחה בחייה, היא לא נהנתה במקום שהייתה, סיפר לה על הביקורים
המשעשעים שהיו לו השבוע,רצתה להיות נוכחת באירוע וזה רק צבט לה
בלב,גם דיברו על דברים מצחיקים הרי הוא הצחיק אותה ושעשע אותה,
אבל היא הייתה מעט אדישה כאילו לא הייתה שם באמת בכל
כולה,"רוצה נצא לסיבוב אני אכיר לך את הסביבה?" שאל אותה והם
עזרו לאביו עם הציוד לקראת יום השישי והמשיכו להם,נסעו היא
שואלת מהם המקומות והוא כמו מורה דרך הסביר לה וסיפר על
המקומות שעברו לידם,היא הייתה שקועה במחשבותייה בזמן שהם
נוסעים מטיילים בעיר,ביטחון עצמי שנעלם לה ומילים שעוברות
בראשה ולא יוצאות,אוהבת שהוא יושב על ידה ונוהג שר עם המוזיקה
שיצאה מהרדיו שבמכונית, שאל אם היא רוצה להגיע לים והיא אמרה
לו "יאללה בו!" היא אהבה את הים, הוא היה מרגיע אותה, הייתה
הולכת לים כשעוד לא נכנסה למסגרת שהייתה בה כשהיה לה רע וגם
בשביל לצבור כוחות, הוא החנה את המכונית בה נסעו על יד הים,
היא פתחה את הדלת והוא יצא מהצד השני חייכה לעצמה,חייכה אל
הים.
לא ירדו לשפת החוף,אבל ישבו על גג של בניין שנראה נטוש גג שהיה
ישר כמו רחבת טיילת, התיישבו קרוב לים בתצפית שמצאו להם על
הים,התפעלה מהים והוא צחק לאור התפעלותה,ישבו ישיבה מזרחית הוא
לא נראה שמח על כך שהיו צריכים לשבת שם על האספלט, הרוח מעיפה
את שערה והוא חוקר אותה מחמיא לה על החולצה שלבשה והיא מתוך
המבוכה חייכה ואמרה תודה חרישית.
מצחקקים מראה לו את תכולת תיקה לאחר שביקש ממנה טישו לאפו שהיה
באופן תמידי מצונן, מראה לו את ארנקה אמר שהוא אוהב לראות
ארנקים של בנות מתנהגים כמו ילדים קטנים כשהוא מבקש לראות את
רישיונה והיא לא מסכימה כי היא שונאת את התמונה הישנה ולכן
מראה לו את התמונה ברישיון החדש שאותה אהבה יותר, והוא דורש
לראות את הרישיון הישן וחוטף אותו ממנה,היא מתוך אינסטינקט
קופצת עליו מנסה שלא יראה את התמונה,שניהם צוחקים החלה מדגדגת
אותו ביקש שתחדל,אבל אותה זה שעשעה שהוא צוחק מכך, יושבים קרוב
קרוב היא לא רוצה שהזמן ייגמר היא רוצה שהזמן יימשך שימשיכו
להיות קרובים פיזית היא החלה להיפתח אליו, הרגישה סוף סוף שהיא
עצמה,הוא מתקרב אליה,יושבים בסוג של ידיו סביב גופה מחבק
אותה,ידיה אוחזות בידיו אוהבת את מגעו המונעות ממנה להמשיך
לדגדג אותו,ממשיכים לשבת קרוב האחד לשנייה היא רוצה אותו והוא
אותה, ומולם הים הגלים מגיעים לחוף וחוזרים בחזרה לים, הרוח
שמגיעה מהים מפזרת את שיערה והיא מסדרת את שיערה שוב ושוב,הים
שקט מתמיד מידיי פעם חולפים על פניהם אנשים שנמצאים למטה על
חוף הים מטיילים להם או אולי רצים,הם מביטים עליהם תוהים על
מעשיהם, הם נהנים מחברתם האחד של השני,פשוט נהנים,מידיי פעם
מחבק אותה,היא נהנת ממגעו אבל נשארת אדישה ולא יוזמת מגע
איתו.
הגיע הזמן שהם צריכים להמשיך,נכנסים למכונית,היא מתאכזבת שכבר
הם הולכים,ציפתה שזה יקרה,שיתנשקו, אבל זה לא קרה, והיא נשארת
אדישה למצב, לא יוזמת שום חיבור איתו, כשהוא נוהג לתחנת
אוטובוס שלה הוא מקבל שיחת טלפון שאומרים לו שהוא כבר צריך
להתייצב,הם מגיעים הוא עוצר את המכונית מתחבקים בתוך המכונית
חיבוק ארוך,פותחת את הדלת מרגישה איך עיניו מביטות בה מאחור
כשכבר התקדמה לכיוון האוטובוס כשגבה מופנה אליו,היא מגיעה
לרציף האוטובוס כבר שם עולה עליו ונוסעת.
היא נרדמת בזמן הנסיעה,היא עייפה,אחרי שחשבה ארוכות והריצה
לעצמה שוב ושוב את אשר עבר עליה איתו ועד כמה שנהנתה איתו
הגיעה למסקנה שהגיע הזמן שהם "יעלו" שלב ביחסים בניהם, היא לא
ידעה איך לפתח את זה הרי רצתה את המגע איתו, התחושה המשמחת
עוברת בגופה ובמחשבותיה כל כך שמחה שראתה אותו ושהם היו ביחד
והחליטה לשלוח לו הודעת SMS "דן...אני רוצה עוד ממך!" בתוכה
הייתה הרבה מבוכה מחכה בקוצר רוח לתשובה שלא מיהרה להגיע,ואז
הודעה מפתיעה מצידו התקבלה על צד הפלאפון שלה,התרגשה לפתוח
אותה "אני אשמח לתת",היא חששה לספר לו שלא היה לה אף אחד, תמיד
היא רק יצאה לכמה פגישות אבל מעולם קשרים שנכנסה אליהם לא
המשיכו למעבר למה שהיא נמצאת איתו, זה עלה בשיחה בניהם בנקודה
נורא לא קשורה שהם צחקו על זה אבל היא מפחדת לספר לו לחשוף את
עצמה כלפיו על כך שאין לה ניסיון וידע בשביל להמשיך הלאה
איתו,רצתה לשתף אותו,אבל פחדה כי ידעה שלו לא היו חסרות בנות
בחייו,אז החזירה לו תשובה "קשה לי לקחת ולדרוש"




היא הבינה שכבר אין מה להציל ביחסים בניהם מקסימום שיהיו
ידידים אבל אצלה אין אפור,זה רק שחור או לבן, אפילו מישהי
שקראה לה בכף ידה אמרה לה את תפיסת עולמה הזאת.
היא הרגישה שהיא לא יכולה להיות במצב איתו של "אפור",וכבר אין
לה מה להפסיד איתו.
הם ישבו שם שניהם על הספסל כבר לא דיברו,לא נותר להם מה עוד
לומר,רק להזכר בזכרונות מהעבר,באותו יום היא המשיכה הלאה,מידיי
פעם הייתה מתקשרת,עדיין היה לה כואב,היא רצתה יותר.
המרחק היה זה שהפריד בניהם,ואולי אם היו בוחרים אחרת הדברים
היו נראים אחרת.
היא הבינה שכך הדברים היו צריכים להיות,היא המשיכה בסופו של
דבר, הפסיקה את הקשר בניהם ומידיי פעם כשהיו נפגשים לשבריר
שניה באירוע היו אומרים שלום מתחבקים, ורק הם ידעו מה קרה
בניהם, לפעמים היה שואל עליה או שומע מאחרים והיה מטה בתשומת
לב למילים שנאמרו עליה, היה רוצה לדעת עליה עוד ועוד, והיא
הייתה שואלת ישירות מה קורה איתו כשהייתה נפגשת עם אחרים שהיו
בין חבריו הטובים.
"איך שעולם מסתובב" אמרה לעברו,חיבקה אותו והוא השיב לה חיבוק
ולחש לה "לפעמים לא הכל מסתדר ברגעים מסויימים,אולי בהזדמנויות
אחרות הדברים היו קורים אחרת" היה לה קשה לקבל דברים שלא רצתה
לקבל אבל לא היה באפשרותה לעשות דבר אחר,דרכיהם נפרדו היא
לימין והוא לשמאל פוסעים צעד אחרי צעד ממשיכים דברים שהסתיימו
ופתחו איתם דלתות חדשות,והאשלייה תהיה שם תמיד שאולי אותה דלת
שנפתחת ונסגרת בכל מעגל החיים תיפתח לעברם שוב ותסגר איתם
ביחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כר מזיין כרית.
הכרית אומרת:
"לא שמת
קונדום?"
הכר עונה לה:
"למה ציפית?"


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/10/09 16:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה סמיילי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה