אני פוגש אותך, יפה וחכמה, ממש כל החבילה,
אנחנו מדברים שעתיים, אולי שעה,
למה אין שלום, למה יש מלחמה, יש לי הרגשה של התחלה,
אז אני יוצא מנקודת הנחה, שהכל יסתדר כמו באגדה,
אבל את בכלל לא זוכרת מי אני, ומה השם שלי,
נתתי לך את המפתח בהשאלה, אפילו לא החזרת לי אותו בחזרה,
כל עוד שאין לי אותי, לא יהיה לי אותך איתי,
אבל בלעדייך אין אני, כנראה לעולם לא אדע,
איך זה היה יכול להיות, שלם ליום אחד,
הצפייה פתחה אצלי אמונה, אמונה עיוורת,
למעשה, אני לא מכיר אותך, אני מכיר את הציפייה,
את הצפייה לאהבה, את השאיפה להבנה ,
הבנה של החוסר של העכשיו, וההמתנה להשלמה של העתיד,
למעשה, אני לא אוהב אותך, אני אוהב את ההרגשה שאני מאמין
שארגיש אם נהיה יחד,
אנחנו הרי נהיה יום אחד יחד, זה רק עניין של זמן, לא?
אולי בעצם דיברתי עם עצמי, חייכתי לך אבל חייכתי לי,
חיוך של אכזבה מזה שאני לא זה שאת רוצה, לפני שנאמרה המילה
הראשונה,
אם כבר מדברים על המילה הראשונה, איך קוראים לך?
קוראים לי אשליה. רגע, אני לא מכיר אותך מאיזשהו מקום?
אז יצאתי מנקודת הנחה, שהפסקתי להיות זה שמחפש והפכתי להיות זה
שמוצא,
מצאתי שביום שאפסיק לחפש, אני אתחיל שוב לחפש את מה שמצאתי,
כי אם אתה לא מחפש היום, אתה לא יודע מה נשאר לחפש מחר,
אם מצאת חלק היום, אל תפסיק, כי מחר אתה צריך למצוא חלק נוסף,
אם החלקים לא מתאימים, אל תפסיק ,כי יום אחד תמצא את החלק
שמחבר,
ביום שתבין שהאושר הוא פאזל עם אינסוף חלקים, אל תפסיק, אתה
בדרך הנכונה,
בשניה שתגלה שהחלק שאתה מחפש נמצא בכיס שלך, תפסיק לחפש, תמצא
אושר.
|