קח את בגדי,
קח את כל אשר עלי,
קח את הילד החנוק בתוכי,
קח גם את המשא שעל גבי.

תן לי שקט, תן לי דממה,
תן לי רגע עם נפש תאומה,
קח את נפשי, היא כבר מזמן שלך,
אנא השאר לי את החושך ואת השלווה.

קח אותה וגם אותה,
היא לא שלי ומעולם לא היתה,
תמיד מספרת היא על האהבה,
שלקחה ממנה את עצם קיומה.

האור שהשארת בחדר המיטה,
אינו עוד מאיר את דרכי בחשכה,
נתת לי מכה, ועוד סטירה הגונה,
תן לי שניה אחת של סיפוק, רוגע והבנה.

קח את השמחה ואת העצב איתה,
קח את האהבה ואת שנאה חברתה,
קח את השכל ואת כל הבורות,
קח את הלבד יחד עם הידידות.

מי אתה שתתן ותיקח?
תגדיר את הטווח, ועוד נאמר ישתבח?
מספיק שאת המעט שהשארת אקח, לא אברח,
עיניי אפקח, אגרופיי אפתח, גופי אמתח,
את העבר אשכח, לרגשותי אסלח,
את נהרות הכאב אצלח,

ואפרח.