צרצר אחד זינק זינוק
מן השדה אל עץ התות
ממנו הוא נתן קפיצה
אל ראש צמרת צפצפה
משם אל ראש עמוד חשמל
(קצת התנדנד, כמעט נפל)
ניתר בעוז אל שיא ההר
שם נח קמעה אך לא עצר.
וכך, ככלות חצי שנה
עמד על פני הלבנה.
הביט סביבו
ואחר כך
עצבו פניו
ונאנח
"אבוי לי
לא אוכל לחזור
כי לא אדע לקפוץ אחור.
בבית ספרנו מלמדים
רק איך קדימה מדלגים"
לכן המשיך בקפצוציו
ולא חזר על עקבותיו
ויש אומרים שכבר שומעים
את צרצורו ממאדים.
מתוך הקובץ "שירי שטותים" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.