ילד בן 10 הבחין בעכביש שעומד על קוריו. הילד הניף ידו למעוך
אותו.
"היי היי, בחור קטן. מה אתה עושה?" קרא העכביש בקול.
"אני קטן?" צחק הילד, "הא!, יש לך בעיה רצינית בראש. אינך חושב
שהתבלבלת טיפה?".
"הו לא, לחלוטין לא" ענה העכביש בנימוס רב.
"אני הגדול ואתה הקטן" התעקש הילד.
"הו לא, אתה טועה שוב, אין זה נכון" השיב בסבלנות.
"אתה הקטן ואני הגדול, אני יכול למחוץ אותך בקלות רבה מאוד"
איים הילד.
"האומנם, בקלות ראש תוכל למחוץ אותי, אך אולי ישנה דרך אחרת"
הציע העכביש.
"המ... נו?" בחן הילד את העכביש.
"אתה יכול להיות גדול במימדיך, אך אינך גדול בהיותך" פלט
העכביש.
"למה אתה מתכוון?" שאל בסקרנות הילד.
"ובכן, אינך עושה משהו שמראה כמה גדול אתה" הסביר העכביש.
"כמו למחוץ אותך?" חייך הילד בשובבות, מניף את ידו באיום.
"לא, ממש לא! בעצם, אם תמעך אותי תעשה קטן יותר" המשיך
העכביש.
"ולמה זה?" המשיך מסתקרן הילד.
"אנסח את עצמי שוב. להיות גדול זה אומר שאתה מזיז דברים, שאתה
עושה משהו, שאתה נותן את חלקך בעולם גם אם יהיה זה הדבר הכי
קטן" אמר העכביש.
"ומה הופך אותך לגדול ממני, לפי מה שאמרת?" שאל הילד.
"שאלה טובה, אני בונה את ביתי בעצמי, אני צד את מזוני בעצמי,
וכשהורסים את ביתי אני מחדש אותו או עובר מקום, אני חיי על
חשבון עצמי, אין אני תלויי באיש וזו בחור קטן שלי היא גדולה"
חייך העכביש.
"עדיין לא ענית לי" הישיר מבט תוהה, הילד.
"אתה לעומת זאת, גר בבית שהורייך רכשו אותו, אינך צד או מבשל
את האוכל, הוא מוגש אלייך בחינם, אינך עושה כלום כל היום מלבד
לרבוץ ולחכות שהורייך יעשו הכול בשבילך, זו חביבי אינה גדולה,
אלא שפל הגדולה" הרצין העכביש.
"אבל, אני ילד קטן..." כעס הילד.
"עכשיו אתה מבין!" חייך העכביש.