יספרו לי על האישה הכי יפה בעולם
יושבת ומחייכת ברחבי האי שם
הרחק, הרחק מכל מה שאווילי ולא קיים
בקצה הרחוק, הרחוק ביותר של הים.
אומרים שאם תראה אותה, מוזיקה ספרדית תתנגן,
צלילי הגיטרה העדינים ישמעו במעופם המתכוון,
המנגינה תעיר בקול את הרוח העקשן והישן
וחיוכה המתוק יעטוף אדם כמגן אמין טוב וזקן.
את יופייה אי אפשר יהיה לתאר
לא לשיר, לכתוב או לספר
באגדות אשר יכתבו שנים רבות אחרי ינסו לרוב לצייר
אך בשלא יצלחו יאלצו אף הם לוותר.
היא תסופר בכל סיפורי העם
בכל מקום בו מוסר האהבה קיים
ילדי, ילדיי ירקדו סביב מדורה כששמה יחצה עולם
על אותה יפה אשר בקצה הרחוק, הרחוק של הים.
גם אם יחליטו לעולם לא תימצא
בכל אשר יפנו ימצאו רק לא מוצא
הם יפנו לזקניהם ויחפשו טקסי עצה
אך חלומם ככל חלום ייגמר ביקיצה.
לרבים תהיה היא השראה
את תולדות זמנם יזקפו לטובתה
את נצורות האומנות ייצרו בשם אהבתה
ושם האלוהות יקראו לעומתה.
והיא תהיה שם מסופרת לאורך ההיסטוריה של כולם
תועבר מדור לדור כגביע האדם
כל מכול יונח למרגלות היופי המושלם
האישה הכי יפה, הכי יפה בעולם.
יספרו כי לעולם לא תהיה של איש
כי נועדה להיוותר יופי בלתי נגיש
הרי בזכות חלומו זה של הישיש
חיי הוא את חייו זולת ירגיש.
אך חיי כל אותם האדם יהיו לשווא
יחלפו בכרך פשוט ומעונב
לא יחושו כי כהבל שקר וכזב
יחיו את חייהם כערב רב.
הלוא לעולם לא יחוו אהבת יופייה
תאוות נעוריהם תהווה כמחליפה
בחיוכם יתעוררו לפשטות ההשקפה
וימיהם יחלפו מבעוד כעוד תקופה.
אך לא יחושו זה בכך
יהוא מסונוורים מסיפוריה עד כדי כל כך
יחיו בכפריהם בין אורות הכרך
באושר הבורות המבורך.
אולם בינות רבבות שומעי הסיפור
יאזינו אוזניי הערלות מכל ברור
אדלה פרטי פרטים והתענג על כל תיאור
כי אדע ששלי היא ואני הוא האמור.
וביודעי ששם יושבת אהבתי
לא אהסס ואצה לי לדרכי
בסירובי המתעקש להקיץ מיופי חלומי
לא ידעו כולם כי אני הוא דווקא העירני.
אולם אני לא אוותר
אחפשה לעולמים ואף יותר
אמצאה גם אם כוחי לא יוותר
אלך הרחק, הרחק למקום אותו איש כבר לא זוכר.
יופייה יהיה לי למצפן בלילותיי האבודים
אלך בחיפושי והלחש לה סיפורים
אצעק את שמה בינות כפלי הרים
ברם אדע כי שלי היא המחכה במרחקים.
לא אחשוש מתעתועי הזמן
ידע עולם כי הנני מוכן ומזומן
אכן אמצעה אם גם יהיה זה מסוכן
העצום את עייני והתענג על שקט הרגליי המנוגן.
קולות האדם יקראו לי לעצור
קולות האדם יקראו לשוב בי ולחזור
קולות האדם יטיחו הגיונם הטהור
את קולות האדם השאיר לי מאחור.
הרחיק, הרחיק אל עבר האי שם
למקום בו העצב לא קיים
אהבתי בכיליונה מחכה מעברי גלי הים
ואני אמשיך בעודי עיקש ותם.
בהשאירי עולם ישן לא אשאל הולך לאן
גם אם אפול ולרגע אעצור בזמן
הביט קדימה ולא הסיט עיניי מכאן
כי רוח חיוכה תובילי בשבילה המתוכנן.
מעבר להרים בשדות הירוקים
גומע את אלפי המרחקים
ילדיי שבטים ילווני בשירים
בעוד רוחי ינסוק אל על אל השחקים
ציפור הנפש האחת תלווה אותי במעופה
תחוש היא כי דרכי הנה דרכה
היא תביט בי מלמעלה ותמריא בתוכחה
מעלה, מעלה מלווה באומרה אני איתך.
כאשר אתה בדרך להגשים את ייעודך
העולם יחלץ לעזרתך
פרחי הדרכים יפרחו לבואך
כך חשבתי לעצמי חולף ברגע חשכה.
כאשר יופייה אותי מוביל
מראה לי את השביל
ואני צוחק ומחייך לי כרגיל
אני חושב עלייה ושוב, ושוב צחוקי מתחיל.
אני אוהב אותה כל כך
אני אוהב, אוהב אותך
כך אקווה מבעד מסך
להיות אישך, להיות שלך.
אך זמני הולך והוזל
רגלי בוגדות בי כבטל
אראה כיצד שבילי שוב מתפתל.
אך שמה איתי, גם בעודי נופל.
בהרגישי כאילו אין סיכוי
תראה לי כהרגלה שדבר אינו צפוי
תשלח לי רמז אם קצת ציפוי
ותחצה הזמן העת העיתוי.
לאחר שאחלוף אלפי גבעות
מרחקים ותעלות
את סודות היבשות
אחצה מדברים, ימים וארצות.
אגיע אל הרחק, הרחק אי שם
מעבר לכל מה שכבר לא קיים
בקצה הרחוק, הרחוק של הים
אל אי קטן, אל אי מושלם.
והיא שם ישובה
לעולם היא לא תדע עד כמה שהיא חשובה
אביט אל תוך עיניה ואמצע את תשובתה
אם כי אשאל בטון חושש, אהובתי, מה נשמע?
כשהיא תביט בחיוכה אל תוך עיניי
כל תלאות דרכי יושלו בן רגע מרגלי
וכאשר שפתיה יתגלו אלי
ירמוז לי חיוכה אולי.
אני יחבק אותה וילחש לה באוזן, מתוקתי
את רק איתי
ראיתי הכול כבר בדרכי
אך אישה יפה כמוך עד לא חזיתי מעודי.
היית מקור לכל סיפור שהספר
ההשראה למשורר
חציתי ים ואף יותר
ועתה הגעתי ובכוונתי להישאר.
חשבתי לעצמי שאני קצת לא מאמין
מנסה עוד להבין
איך הייתכן יופייה שכל כך, כל כך עדין
והיא כמביטה בעיניי ולבה כה מאזין.
כשתעטוף אותי בחום גופה
ארגיש במעופה
של ציפור הנפש היפה
אביט בה שוב, אישה יפה.
אדע כי את נפשי עזבה לה הציפור
ואכן בלא תחזור
בשומעה כי נפשות רבות קראו לה דרור
אך אחייך, כי אותה תמיד אזכור.
אומרים שאם תראה אותה, מוזיקה ספרדית תתנגן
צלילי הגיטרה העדינים ישמעו במעופם המתכוון
המנגינה תעיר בקול את הרוח העקשן והישן
וחיוכה המתוק יעטוף אדם כמגן אמין טוב וזקן. |
