מחוברים למסך השטוח,
ועמוקים פחות ממנו.
קרובים לשטח כל כך,
וריחוקם קודר ורב.
במקום בו האדם הכי חשוב,
ובמציאות אינו נחשב.

עומדים מאחוריי,
במקום לצעוק אחריי,
תומכים ללא גב,
מגבים ללא תמיכה.
אני לבד שם בחוץ,
ואתם רק מחפשים תירוץ.
קצינים של פלזמה.

נצמדים לנהלים ופקודות,
וכשהתפקיד הבא באופק,
רועדים כמו עדר של פקידות,
בתפקוד של אפס דופק.
רק לא ליפול, לא להסתבך.
שלא ידבק רבב,
לכישלון לא להשתייך.  

עומדים מאחוריי,
במקום לצעוק אחריי,
תומכים ללא גב,
מגבים ללא תמיכה.
אני לבד שם בחוץ,
ואתם רק מחפשים תירוץ.
קצינים של פלזמה.

כמה רציתי גם אני להיות,
למעגל ההשפעה להיכנס,
אך עשיתי טעויות,
ושרדתי רק בנס.

על בשרי למדתי בדרך הקשה,
שמילים מתוכן ריקות.
נשפכו בלי שום בושה,
וכבר אין למה לחכות.  

עומדים מאחוריי,
במקום לצעוק אחריי,
תומכים ללא גב,
מגבים ללא תמיכה.
אני לבד שם בחוץ,
ואתם רק מחפשים תירוץ.
קצינים של פלזמה.

אז אולי תעשו כבר משהו,
לא מאמץ גדול ומיוחד,  
ולא ירידה במדרגות.
רק תתעלו קצת מעל הדרגות.
לא מצפים לססמאות גדולות,
רק תסתכלו לנו בעיניים,
הרי כולנו לובשים כחול,
ודברו קצת אמת.
לא יותר, זה הכול.