"צמיחות נוראות יופי על מים נסתרים" (ישראל ברמה)

שעות גנובות לא תמתקנה.
האבן שהוטלה אי אז
אינה שוכחת את יד מיידה;
מעגלים של אובדן
נחתמים בתנועת ההתזה,
כתובות אש על מים נסתרים.

איש קורא בבואתו
בין חלונות ההזזה
והוא שוב ילד האובד בכתובים.
היטל צלו נופל
בין דפים נעולים,
כאבן שוקעת במובנם הסתום.

שעות אבודות, מים גנובים
חותם האבן כיד נטמנת
והרי רק אתמול היה ילד
מהחיים ביקש לטעום, מדבשם הזעום;
וראה כי טוב, אך האש שככה
עד כילתה במותה גם את עוקצו העמום.

שורה שלישית - MEYADA, מי שיידה אותה.