חרשי ברזל של העידן החדש
מסרסים את נפשי בדלות הרוח
כתמים כהים בזוויות עיניי
נושקים למפתני החנק הפעורים.
סדקים בדופן הספינה
שמעולם לא עזבה את הרציף
שילדת המתכת גונחת
פחים חלודים בלי רגש.
הצבע רושף במעטפת
אבל הטעם תפל בחך
אני לא יכול לאחוז בזה
אני חלק מהציר המתפורר.
אימפריית הכזבים מתנפצת בפנים
יש כאן כל כך הרבה חלל
וכל כך מעט קרקע
הנה אני שוב מאבד הכרה.
http://unr.co.il/zackheim
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.