היא מסתכלת לה בעיניים
מרימה קולה, ובמבטא כבד
אומרת - "זה מאה חמישים ושתיים"
לחמנייה, קוטג' ועגבנייה
כל כך ריקה הסלסלה
"בואו אפשר גם לשלם פה" -
מאחורי נדחפת קדימה איזו אמא לחוצה. הראשונה
אומרת, בטון צוחק, ממבטה
נוזל בוז, "תראה אותה -
לא מסתדרת."
ושוב היא מסתכלת לה בעיניים,
כבר צועקת - "נו באמת גברת, יש תור
ארוך, כבר אמרתי לך - זה
מאה חמישים ושתיים."
לחמנייה, קוטג' ועגבנייה
כל כך מעט בסלסלה
מזל, הזקנה עוד מול הקופאית עומדת
אני מסתובב, לוקח בצל
והזקנה, ידה כה רועדת
ובדרכי לדירתי, בה כבר
לא ביקר אדם חודשיים
חשבתי - האם כך אגמור גם אני?
ערירי עם רעד בידיים?
וקופאית דוחה צועקת ויורקת -
"תגיד לי אתה לא שומע?
כמה פעמים??
זה מאה חמישים ושתיים!" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.