|
אני אוהבת את העצב
מעניקה לו רגעי התייחדות.
אוהבת הרהורים
על רגשות נסתרים
התרחקות לשם שמיים.
אני שומרת לו כיסא ושולחן
ותבנית נוף מבטיחה.
הוא חודר ונובע
תנועתו מחממת
עוצמתו מפכה.
אני מערסלת אותו בזרועותיי
שלי הוא
נושם בנשמתי.
כה שליו הוא בשנתו
חלקי גופו נחים בוטחים
ללא מאמץ.
אני מביטה בו
קם והולך
לוחש וגועש
רחשיו ממלאים אותי חיים. |
|
|
יעקב פופק,
מה, לא מצחיק?
אחד שמנסה לנצל
שם טוב של אנשים
אחרים כדי
להצחיק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.