הדס שטיימן / זכוכיות |
משקפות, מעייפות
מאירות חללים אפלים
מהפנטות אותי לתוך עצמי.
אשליית עומק.
אני עוצמת את עיניי
טוב דמיון כוזב
ממראה כואב.
כשבני אדם הופכים לזכוכיות
אני הולכת ומתכווצת
מהמרחק הנכון
הסדקים הם רק עיוותים קלים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|