קוראת בספר השירים שנתת לי
מוצאת בתוכי את השקט הדרוש.
מחפשת אותך בין השורות
מחפשת אותנו
תמונה שתהיה אנחנו
מילים שיהיו אני
משמעות שתחייה תיאורים עמומים
כדי שדמותנו לא תתמוסס בי.
נתת לי מתנה כבדרך אגב
הדבר היחיד שלא לקחת
בחזרה.
אני רוצה לחלוק אתך את השירים
(צדקת, הם אכן מדייקים)
רוצה לספר שהם מלווים אותי במנגינתם
שאתה מלווה
בכל יום אני בודקת היכן אתה נוגע
ומהי עוצמת המגע.
חולמת כעת רק לעתים רחוקות.
מנסה לפענח כיצד הופעת ונעלמת
איך אספת את כל המתנות
והותרת רק פיסות זיכרון ורשמים
שאין לי הזכות לחלוק עמך.
זהו הגזל הקשה מכל.
מוקירה אותך,
תמיד
וקוראת שירה. |
