לפעמים,
כשגעגוע תוקף
שהמרחק מתמלא צבע שחור
לפעמים,
כשהיד המושטת לא מצליחה לחבק אצבעות
וכל דקה שעוברת מתקתקת קילומטר נוסף

אני רק אומרת
חכי עוד דקה. ספרי עוד שנייה.
הגל הזה יעבור את השיא ויתנפץ
לאלפי רסיסי מים לבנים
אחריו, יהיה הים צלול שוב.

צריך רק
לעצום עיניים
לא לנשום לדקה
להניח לגל לערסל אותך , לנדנד אותך, לנחם אותך
לאטום לך את האוזניים ברעש
ואז,
לעבור מעלייך.

אם תעמדי מולו,
אם תנסי למצוא אחיזה בקרקע,
אם בכוח תחזיקי את העיניים פקוחות,
תוכלי רק לראות טוב יותר את הגל הבא
מגיע.

תני למים לשטוף דרכך,
לשטוף ממך את כל השחור והמלוח
ולהשאיר אותך,
טהורה...