היו אלה שפתייך על מתק הזיכרון
סודות הצופן  בשטח ההפקר של החטא .
היו אלה שפתייך השותקות כמטיל צלליות
סיבי חלום רועדים כמו כספית מתגלגלת
נוטפות שליות של חסד ורחמים
כיסוף דק כצל על עצם השתיקה .
היו אלה שפתייך שכחה איטית ומתפוררת
הנאבקת עד תום כפעימת לב אחרונה.
היו אלה שפתייך שיצרו את שפתיי
בלכתי אחרייך לעבר העונות והמרחק
ציפור נדירה עפה אלייך מאי-שם
ללהוט אתך את עונג התכלת .
היו אלה שפתייך שהתיכו את בשרי
שהעיפו הבדידות מהמחולל  והטפל
והיו לפשרה ארוכה של צמאון ותשוקה
פנטזיה אחרונה בין המראות השבורות .
היו אלה שפתייך החשק הפורץ ברחבי הדם
היו אלה עינייך שיערך האדום וזעם תבונתך
נוטפים  שתיקה ומדבר של שכחה.