|
היו אלה שפתייך על מתק הזיכרון
סודות הצופן בשטח ההפקר של החטא .
היו אלה שפתייך השותקות כמטיל צלליות
סיבי חלום רועדים כמו כספית מתגלגלת
נוטפות שליות של חסד ורחמים
כיסוף דק כצל על עצם השתיקה .
היו אלה שפתייך שכחה איטית ומתפוררת
הנאבקת עד תום כפעימת לב אחרונה.
היו אלה שפתייך שיצרו את שפתיי
בלכתי אחרייך לעבר העונות והמרחק
ציפור נדירה עפה אלייך מאי-שם
ללהוט אתך את עונג התכלת .
היו אלה שפתייך שהתיכו את בשרי
שהעיפו הבדידות מהמחולל והטפל
והיו לפשרה ארוכה של צמאון ותשוקה
פנטזיה אחרונה בין המראות השבורות .
היו אלה שפתייך החשק הפורץ ברחבי הדם
היו אלה עינייך שיערך האדום וזעם תבונתך
נוטפים שתיקה ומדבר של שכחה. |
|
|
"לפני כמה שנים
בכיתתי היה איש
שקראו לו עדי
חן, וילדה בשם
חן אלחנטי.
תחשבו מה היה
קורה אם הם היו
מתחתנים?
מישהו היה בא
אליה ואומר לה:
"חן חן לך חן
חן"
וזה עוד סיפור
אמיתי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.