דמיון מודרך? עכשיו?
אז אחד קצר. משהו שישקע. לא ייפול, משהו שישאיר מקום למחשבה.לא
למחשבות עירום. לא מחשבות עירום חמות. לוהטות. מזיעות ו...
איפה היינו? דמיון מודרך.
אז אתה במטבח שלך.כל מטבח בעצם. אחד שיש בו יותר מדי דברים או
אחד שרק סיימו לסדר אותו, אחד שמזכיר מוזיאון שיש בו ריח של
אג'קס, או אחד שיש לו קצת כתמי שמן על הקיר ליד הכיריים, אחד
שתפס את הצורה של מי שהשתמש בו עם הזמן. כל מטבח.
אז יש לך את אזור הסכו"ם, שתמיד בו יותר מדי סכינים לא מועילים
ופחות מדי מזלגות נוחים. ואז, כשאתה מסתכל על כל הסירים, הכלים
והמחבתות, מסתכל עלייך חזרה הסיר היחיד שאף פעם אין לו מכסה.
לא. אין לו עיניים, אבל אתה יודע שבימים היותר טובים שלו, בקיץ
הקודם אולי, כשהוא עדיין הבריק ובכל זאת לא היה לו מכסה הוא לא
סבל. הוא החליט להנות מהקיץ, להתרווח באיזו פינה מוצלת ולקרוא
איזה ספר עזרה עצמית נחמד, משהו שיהיה קליל אבל עדיין ייתן לו
לחשוב שהוא קורא משהו פילוסופי גדול. למרות שהוא קורא על נזיר,
אישה שמציעה לאכול, להתפלל ועוד משהו, או על איזה איש שהאמין
במשהו,מתישהו כשאמרו לו משהו. חשוב באמת.
אותו סיר, שלא נראה שונה יותר מדי משאר הסירים, לא סיר גדול
מדי, או אחד שיש לו שימוש מיוחד, סיר בינוני בכל רמות הקיום
הסירי שלו, שבחורף תופס תנומות ארוכות, כי כשאתה מכין מרק חם,
או סתם צריך לבשל משהו גדול, מכסה תמיד יועיל לך. ואין לו, אז
הוא נח. הוא שותק, מביט עלייך כשאתה חושב שהוא ישן בארון, חושב
לעצמו שגם בלי מכסה הוא יכול להיות טוב. רק חבל שאף אחד לא
ישים לב.
הסיר הזה, שהשם האיכותי שלו דהה עם הזמן, השנים וגם הפתיתים
שפעם שרפת בתוכו, לגמרי במקרה, לא כי אין לו מכסה, אלא כי הוא
לא קרא לך מספיק, כי ברגע שאתה יוצא מהממלכה שלו, מהאזור שהכי
נוח לו, כשהוא מצחיק את המחבתות, גם את זו עם הפסים - למרות
שהיא טוענת שהוא לא כזה מבדר, אז - באותו רגע שאתה עוזב, אתה
שוכח שהסיר-בלי-המכסה קיים, שהיה לו פעם שם ואפילו פעם, ממש
בתחילת דרכו הסירית היה לו מכסה ואיזה ווק זר ומתנשא מופיע,
אתה שוכח. אבל הסימנים הקטנים של פתיתים בצורת כוכבים שנשרפו
בתחתית שלו, ביום שבו הוקרן סרט לא ידוע שמשך את עינייך לרגע
קטן, את זה הוא זוכר. ויזכור לתמיד.
כי סיר בלי מכסה מביט על כל מה ששאר הסירים עושים, וזוכר. הוא
זוכר איך התלבטת בין שני סירים אחרים, אחד שהיה דומה לו פעם
ואחד טיפה גדול מדי, מגושם אבל סיר - אחד כזה עם וותק, ולא
הבטת לכיוונו. הוא ניסה לחייך, לתת לך הרגשה שגם הוא סיר, סיר
איכותי. אבל אתה, אף פעם לא תרים את הסיר בלי המכסה כי רצית
אותו. תמיד תיקח אותו לסיבוב קטן, שינשום קצת, יראה עולם. אבל
לא תכיר אותו באמת, לא תדע מה אותו הסיר חושב על התבשיל הכי
מיוחד שלך, או על האוכל המפואר-לאורחים-שחייבים להרשים - אותם,
או כמה מלח אתה שם כשאתה מכין לעצמך את המשהו הקטן הזה שלך,
שאין לו שם אבל הוא תמיד מרגיע אותך. אותו סיר יכיר את הסיפור
של האורז העייף, כי שמע אותו שוב ושוב, מכל אורז שבא. הוא
יסתכל על הכרובית ולא יבין למה, למה שוב אוכלים את מה שהיא
יוצאת בסוף, כשהיא כל כך מתאמצת ואין לה תקנה. ככה
היא.כרובית.
הסיר ההוא, בלי המכסה, יחשוב לעצמו שלא תמיד לכולם יש מכסה. יש
מכסים שנשברים פתאום, למרות שהם מתאימים רק לסיר שלהם, ויש
מכסים שסתם הולכים לחפש להם מכסה אחר.  יש מכסים שפתאום שכחו
שהם שייכים לסיר אחד, וינסו למצוא התאמה נאותה בסיר בבית אחר.

אז הסיר ההוא, כן. זה בלי המכסה, היה רוצה שתביט בו פעם באמת.
ולא תרחם עליו, כי לא כל אחד צריך מכסה.  הוא מאושר גם בלי זה.

למרות שבעצם, הוא לא היה מתנגד לאיזה... מכסה.