|
אריחי הרצפה פזורים בכתום
על פני חלל החדר
החפצים דוממים מטבעם
במסכי עיניי הכואבות.
גוף הדוגמנית נע קלות
על פני הבמה הכחולה
נורות להט כבדות
מחממות צבע באוויר העומד.
הדמויות קבועות במפתנן
בטקסי עלטה אפלים
עפרונות של שחור ואפור
מפחמות צורות של הכרה.
החלונות פרוצים אל הלילה
רפאי העיר משקפים באור
צלילי מוזיקה צוענית
המצילות האלה צורמות בדעת. |
|
|
"תמיד שואלים
אותי, נתניה,
איך זה להיות
בפריים טיים של
הלייף? אז אני
תמיד עונה להם:
זאת עבודה קשה,
ההגשה..."
תרנגולת בציטטות
שיחרטו
בזכרוננו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.