אילו היית את רומא
ואני הייתי חניבעל
שבא מעבר להרים
ומעבר למפרץ,
מחופים רחוקים,
ממלחמות אחרות.
אולי.

אילו היית כדור שיכור,
מתנדנדת באין
כמו עש שנמשך אל האור,
ואני הייתי מגלן
במסע לקראת מותי
ולקראת תהילתי.
אולי.

אילו היית הצוקים הלבנים
ואני הייתי
המים העכורים
שמכוח ירח,
גורל,
או פסיביות גרידא,
הגיעו כגלים אל מפתן דלתך.
אולי.

אילו היית  חור שחור
ואני הייתי כוכב מתפרק
שנאבק על קיומו
ומרגיש איך הלחץ מתהדק,
נמחץ תחת כובד משקלך.
אולי.

אבל אני לא כל אלה
וגם את
אינך יכולה להשתוות
אז נצטרך פשוט ללמוד לחיות.

אני בלי תבוסה מזהרת,
חלומותיי שלמים,
לבי פועם,
בלי אבדן,
בלי קלון,
בלי שיכולתי להגיד כי אהבתי
וגם איבדתי.

ואת, את לעולם לא תוכלי
לשזור זרי דפנה בגללי
ולהגיד
יכולתי לו,
הנה אני
בגב זקוף
והוא שבור.

מימיי לא כבשתי דבר,
בטח שלא אישה.