אני כבר לא חושב עליה יותר.
זה לא קרה בהדרגה,
זה קרה די בבת אחת.
כאילו מישהו בא ובלילה אחד לקח שואב אבק ושאב
את כל גרגירי המחשבות שהיו לי עליה מהמוח.
לפעמים בלילה אני חולם עליה פתאום.
זה כנראה אחד הגרגירים שהצליח להסתתר
ושיצא החוצה מהמחבוא לשאוף קצת אוויר.
לפעמים אני גם עובר ליד איזה מקום,
הרחוב שלה או איזה מסעדה שפעם ישבנו בה,
או מחוץ לבצפר איפה שפעם ראשונה ראיתי כמה העיינים שלה יפות.
ואז יש טורנדו קטן של אבק מחשבות שפוגע פי פתאום.
לפעמים קצת גרגירים גם נכנסים לי לעיינים ואני בוכה,
ואז כשמישהו שואל אם קרה משהו אני פשוט אומר שמשהו נכנס לי
לעין.


תחשבו על זה שניה.
אתה נמצא עם מישהו כמעט 4 שנים.
אתה אוהב אותו, מה זה אוהב,
מטורף עליו.
אתה חושב עליו כל הזמן.
כל דקה שעוברת חשבתי עליה,
וכשלא חשבתי עליה הייתי איתה.
ואז היא אומרת שזה כבר לא מתאים,
שזה לא אותו דבר.
כי אתה לא בא מספיק הביתה,
וכי היא שינתה אורח חיים,
וכי היא כבר לא מרגישה כמו שהיא הרגישה פעם.
ואתה מתחרפן.
זה חלום רע, זה לא קורה.
אתה שובר זכוכית עם היד מתוך עצבים, זכוכית עבה כזאת רצינית
ואתה מדמם, וזה לא כואב,
זה לא כואב כי זה חלום.
אבל זה לא חלום.
ואתם מתחרמנים,
ומתנשקים,
ומתלטפים,
ואתה מראה לה תמונות חדשות של חברים חדשים שהיא לא ראתה,
והכל טוב ויפה.
ואז היא הולכת.
ומאז אתם לא נפגשים יותר
חוץ מפעם אחת שהיא כ"כ יפה שבא לך למות,
אבל אתה פשוט צורח עליה שהיא הרסה לך את החיים
והיא מספרת לך שהיא כבר עם מישהו אחר.

ואז זה קורה.
בהתחלה אתה חושב כל הזמן, פי מיליון ממה שחשבת פעם.
אם פעם חשבת שאתה חושב עליה כל הזמן, אז עכשיו אתה מבין מה זה
כל הזמן.
אתה חושב עליה כל כך הרבה שפשוט אין לך זמן לכל המחשבות.
מחשבה רודפת מחשבה ואתה אומר לך בהתחלה שקודם תעבוד לפי סדר,
תסיים את המחשב הראשונה ואז תיזכר בשניה.
אבל זה לא הולך, כי אתה לא נזכר,
ואז את מצטער כי תמיד מה שאתה לא זוכר נראה לך כאילו הוא היה
הכי חשוב, או מיוחד בעולם.
ואז אתה מנסה הפוך,
להתחיל את השנייה ברגע שהיא מופיעה ולחזור לראשונה.
אבל אז באות השלישית והרביעית והעשירית
ואתה כבר לא מצליח לחזור אחורה.
ואז אתה מבין מה זה לחשוב כל הזמן.
ואתה חושב ביחד.
ואתה מנסה לחלק את המחשבות לעוד אנשים שאולי הם יחשבו בשבילך
ורק יגישו לך דו"ח מקוצר של המחשבות, אבל זה גם לא עובד.
ואתה חושב לבד שוב.
ככה כל הזמן.
ומהמחשבות בד"כ לא יוצא כלום,
או שאתה משתגע מהן ועושה עם זה משהו אקטיבי,
כמו לשבור משהו או לזרוק משהו
או לרוץ או כל ספורט אחר.
או שאתה צוחק על זה במין הומור שחור שנועד יותר להראות לאחרים
שאתה עדיין שפוי.
והבדיחות האלה מחורבנות, הן לא מצחיקות אותך, לא כמו ההומור
השחור הרגיל שלך.
אבל אתה חייב לעשות אותן בשביל שכולם יראו שאתה בסדר.
או שהמחשבות שלך מתפוצצות לך בסוף על נייר כמו שאני עושה
עכשיו.
שזה די מוזר לי.
או שאתה מחכה איזה שבוע,
נזכר שוב במחשבה 438 שכ"כ הכעיסה אותך
או במחשבה 23 שכ"כ איכזבה אותך
או במחשבה 98 שנתנה לך תקווה לגבי המצב.
ואתה מבין שזה סתם היה,
שלא באמת היית צריך לכעוס,
ולא באמת להתאכזב,
והתקווה היא פאטתית.
וזה באמת מה שקורה עם רוב המחשבות האלה.
אבל לפעמים לפעמים,
יוצא מזה משהו טוב.
לפעמים אתה מגיע לאיזה מסקנה,
אולי מחשבה 7167 על זה שהפרידה היא טובה כי עכשיו אני לא חייב
ללכת לסרטים מפגרים,
היא נכונה ומועדדת.
ואולי מחשבת 2 שהפרידה היא בעצם טובה כי בתכ'לס אתה לא רוצה
מישהי שלא אוהבת אותך,
וזה כבר הפך להיות הרגל ולא אהבה,
היא נכונה.
אבל בד"כ המחשבות הראשוניות הן לא כאלה עם מסקנות
הן סתם כאלה שטוחנות מים.
רק חצי שנה אחרי הגעתי למחשבה מדהימה,
יותר נכון תובנה.
מאז שנפרדנו אני בן אדם יותר טוב.
לא יודע איך להסביר את זה,
אני פשוט כזה
בכל אספקט בחיים
משפחה, חברים, עם עצמי, פיזית, מנטלית, נפשית,
הכל.
אני כבר לא משקר סתם
ואני הרבה יותר פתוח
ואני מספר לאמא שלי על אלכוהול ובנות
ואני מספר לחברים שלי על בכי ועל ריבים עם אבא שלי
והקשר שלי עם אח שלי נהיה פתאום בבת אחת כל כך קרוב
ואני מתחיל עם בחורות
והרבה יותר אוהבים אותי.
והכל הכי טוב שהיה,
חוץ מזה שאין לי חברה אבל זה בסדר,
זה באמת בסדר כרגע
כי רומנים וסטוצים יש לי כרגע וזה ממלא את המשבצת בצורה צולעת,
אבל ממלא.
והתובנה הזאת גרמה לי להבין את זה,
ועשתה לי טוב.
ואז שמתי לב שגם אנשים התחילו לשים לב
וזה עוד יותר עשה לי טוב.
וכנראה שאחד החברים שלי, או אולי אמא ואבא, כי בתכלס הם הכי
דואגים, אולי אחד מהם בא אלי לפני איזה שלושה חודשים עם השואב
מחשבות, והוציא לי את כל המחשבות עליה
והשאיר רק כמה דברים קטנים וטובים.
ואז אתמול הוא בא, ופיזר מעליי אבק עם מלא מלא גרגירים שמלאים
במחשבה  שאני כבר לא חושב עליה
וכנראה ישנתי עם פה פתוח או משהו,
כי אחד מהם נכנס.