|
אני שב אל המקום
שבו כולם מכירים את שקרייך
שבו כולם יודעים את צעדייך
שבו כולם יודעים עם מי שכבת
שבו כולם יודעים במי בגדת
אני שב אל המקום
שבו אדם אינו יכול למות
בשלווה מבלי שהעולם כולו ידע
ובכל זאת אחרי שנים
אני שב על עקבותיי
בכוננות ספיגה, מוכן לספוג
כל עלבון וכל מילה
ולו רק להרגיש שייך
למות לאט לאט
כשכל העולם מחבק ומרגיש
את גסיסתי האטית... |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.