|
היא בוכה.
נוצרת שלולית מדמה.
היא נמסה על האדמה.
זועקת בתוך תוכה.
כבר אין לה אמונה.
היא יודעת שעוד רגע יגיע השקט שאחרי הסערה שפקדה אותה בתקופה
האחרונה.
מתחיל להצטייר חיוך על פניה הריקות.
הרגשה טובה ממלאה את נפשה.
היא שבה לתחייה.
אני בדרך חזרה! |
|
|
בבון מצוי האוחז
בפלאפון מאחורי
ראשה של אושרת
קוטלר אינו יצור
בזוי, סתמי
ושטחי. הוא יצור
בזוי, סתמי
ושטחי בחיפושו
הנואש אחר 15
הדקות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.