ישות נצחית / אדמה |
המתכרבלים אתי בשמיכות הפחד
כנגד להבות הקור הנורא
לחשתי שיר ערש ענוג.
עכשיו הסופה אוחזת בעצי הדעת
משטחים עמוקים של אפור
החלונות קורנים בצהוב
את חום האשליה הגדולה.
תנורי מתכת שחורים
מרצדים להבות על ידיי
הרוח נושמת בחושיי
מילים סתורות של קסם.
שדות בוציים של גשם
בולעים את כפות רגליי
אל תוך אדמת הארץ המובטחת
לדם הזה יש טעם של מתכת חלודה.
http://unr.co.il/zackheim
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|