שני צעירים מוכי ירח ובוקסים
משהקים את לילותיהם על ספסל נטוש
וכטוב לבם בוודקה
הם צועקים את יגונם לתוך האפלה הקטיפתית שסופגת אותו לתוכה.
העוברים הספורים על פניהם
מתעלמים, כאילו וילון החשכה חוצץ ביניהם
אבל הצעירים יודעים
שהם כולם באותה סירה תל אביבית מתנועעת
שצפה על ימים וזיכרונות
לא להם
הם מדור אחר.
וכטוב לבם בפיצוחים
הם הולכים להטביע את חותמם על כתלי הספינה, בגרפיטי
הרי אף אחד לא יזכור אותם חוץ מהקירות
אין להם בית.
כשהשמש תזרח ובתי הקפה יתמלאו במשוררים לעתיד
הם ייעלמו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.