"מדוע זה, ילדה, עמדת בחוץ לבד בגשם?
מדוע זה עמדת ופנייך אדומות?"
"פני אכן אודמות, לבי לוהט באש יוקדת
הגשם יקרר אותו, ישטוף את הדמעות".

"מדוע, נערה, צעדת בלב סופה רועמת?
מדוע זה בבוץ דרכת, בגשם תתהלכי?"
"לבי כוסה באבן, כפור, וסלע-דק וקרח
הגשם יחלחל, ימיס את כל שעל לבי".

"מדוע זה, עלמה, בקור הליל שחית בנחל?
מדוע זה שחית ללא הפסק, עמוק עמוק?"
"האבן מחוספסת היא, חדה ומשוננת
רציתי שלבי לחלוק נחל יהפוך".

"מדוע זה, אישה, בטרם אור טבעת בים?
מדוע את עצמך זרקת אליו ללא סיבה?"
"לבי כבד כסלע אז, משכני מטה מטה
את האבן שעליו כבר לא תמס שום אהבה".