נפשה יוצאת מגדרה
כשתודעתה עוסקת בתפיסה היולית
שכמעט ונעלמה ממנה זה מכבר

נשמתה עדינה ושבירה
והיא חשה תחושה מטפיזית
זיכרונות הוויה של גוף משומר

זרזיפי עבר שחלף נשברים כאור במנסרה
חוויה נעלה אימננטית
אקזיסטנציאליזם שלעד ננצר

הלמות לבה פועמות באון
מוחה ריק מאידאות
רגשותיה משתרבבים בהרגשותיה הפנימיות

ריאותיה בנשימות קצובות כשעון
מיתרי קולה פורטים נעימות ענוגות
גופה סופג ניגונים אלימים

עורה קולט את המגע האדנותי
מקפלת דדיה הזקורים לרגליה כעובר
ישבנה מתחכך לו באיבר הזכרים

שריריו משתרגים לגופה כעטיפת שי
עוטף הוא אותה בגופו האיתן
אצבעותיו כבמבוק גמיש הנח על חזה נוטפות כוח אמיתי

רגליו שביניהן ישובה היא יציבות כגזע חי
עוצמה אדירה טמונה בחיקו שבשל ומוכן
תנועתו משדרת רעיון תכליתי

משב חמים עובר מאפו בארוטיות לאורך ערפה שלו זה לא די
פינו המוצק וזקוף כאילן
אפוף תשדורות של יצר חייתי

אנוש מלא בשאר-רוח
שבחר להעניק לאהבתו דרך כל בשר
ישותו הינה רזים גנוזים וסוד כמוס

אדון-סער נעלה ומורם מעץ האשוח
נוצר רעייתו ושומר מכל משמר
סוחף אותה למחזות נשגבים בדהרות הסוס

שניים יחידים על מזרן אוורירי כאוושת עלי העלווה
במיטת פאר הדורה כנזר יקר-ערך
משכב-כלולות שלא נועד רק לאלו שמחפשים מנוח

קרירות נעימה וצחה כמו הטל על הדשא של מחר
עלטה ערטילאית סוררת במרתף הדירה
ערפלים של רטיבות קלילה ופנימית

עתיקות העץ חורקת בטון איטי
במראה הכללי ניחן בבירור שבעלה הוא הבנאי
ניחוחות פראיים צומחים בו כמו בבוסתן

כישוף קוסמי אוחז בכל
מגע מגי נאצל וגדול
זו מהות השליטה מנגנת
וזהו הקול.