אלוהים!

היום נכנסתי מיום עליז לתוך השחור הזה של המוות, לתוך החור
הזה, שאתה הובלת אותי, אותנו, אליו. אתה הובלת אליו בעצם בריאת
המוות, בעצם בריאת הכאב. אני יודעת שאני עצמי הייתי מאמינה
אדוקה שלך, ואתה בטח לא מבין מה קורה לי פתאום, אבל פעם אמרו
לי שאתה אבא, ולאבא שלי אני אומרת הכל.
מטוב ועד רע. הכל.
אז החלטתי לכתוב אליך, ומי יודע? אולי פעם גם אתה תענה לי?
אולי. אני יודעת שגם אני לא תמיד בסדר, אני יודעת. לא צריך
להזכיר לי את זה כל כך הרבה פעמים, לא צריך להכאיב לי, להרוג
לי, לפגוע בי, כדי להבהיר לי את זה. ככה זה רק מרחיק אותי
יותר.
אני אף פעם לא הייתי קרובה למי שנהנה (?) להכאיב לי. גם אם הוא
אלוה.

אני רוצה תשובה. אני אשמח לקבל אותה מהר, אבל כבר לא מאמינה.