בשעה שכולם אצים רצים
פקסים, פלאפונים, מכתבים
היא יוצאת לה לטייל ביער.
שם רקפת, פה אלון
עורבני וקופידון
משמשים לה כעיתון
לארוחת הבוקר.
פסק זמן רק לה לקחה
לחבק ילדה קטנה,
לדמוע ולזכור,
לכאב לחבור שם ביער
כי לעצב אין ראשית
הוא היה שם מתמיד
אך בבוקר שכזה
מתעקש לפרוץ החוצה
עת תשוב,
כמו כולם
תענוד חיוך מושלם
תערוך את החיים
כ מימים ימימה
וציפור אחת קטנה
תצייץ בחלונה
תעצב תנגב דמעה
ואנו
לא נדע מדוע.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.