שוכבת על החולות הזהובים
עננים לבנים ממלאים את השחקים
מתלטפת על גרגירי החול החמים
אוקיינוס זורם החוצה מבפנים

לוגם אותי בשקיקה בעיניך הרכות
ידיך האיתנות על גופי הבוער משייטות
מתענגת על כל נגיעה מתמשכת
את שפתיי היבשות מרטיבה ונושכת

מתבונן בי, מתקרב לנשק
עוצמת עיניי, נסחפת הרחק
טועם אותי לאט, מפליג בתוכי
כל דרך, כל שביל, מגלה אותי

על אי בודד, ספינה טרופה
גלים מתנפצים לרגלינו ואתה
שוקע עמוק במעמקי נשמתי
לוחש לי "רק את יכולה להציל אותי"
הולך בי לאיבוד...