כמו בבוקר ספטמבר
בתחנת אוטובוס קטנה
את רחוקה וקרובה
וכל כך שברירית.
ואולי זה נכון, ואולי זו צרה,
אבל כרגע
את פשוט נפלאה מדי מכדי להיות אמתית.

אם חשבתי כמו ילד,
שלנצח נחזיק
האחד לשנייה את היד.
אז היית נאיבי, ובכל זאת רציתי
להאמין שלא נהיה שוב לבד.

משחקים של מילים לא עובדים יותר,
והציניות עברה כבר מזמן לתחתית.
גם השנינות בפינה, מסתכלת לקיר
כי כרגע
את פשוט נפלאה מדי מכדי להיות אמתית.

בין אז לעכשיו,
מהתחנה אל החדר,
נשאר רק אבק כוכבים.
אני אנשק לשפתיך,
את תגידי "בסדר"
ונחזור שוב להיות אוהבים.

ועכשיו שוב ספטמבר,
בקרוב יהיה קר.
אם תרצי איזה סוודר שמיכה או כרית,
בפרידות חיבוקים זה עדיין מותר,
אז בואי -
את פשוט נפלאה מדי מכדי להיות אמתית.

בין אז לעכשיו,
מהתחנה אל החדר,
נשאר רק אבק כוכבים.
אני אנשק לשפתייך,
את תגידי "בסדר"
ונחזור שוב להיות אוהבים.