|
הלהבות מרצדות בכתום על המים
שבילים דחוסים של זמן
מצערת הסופה בעיניי המתבונן
הנה אני פותח דלת כבדה.
אנשי תיבות הנגינה
מדדים כלולייני קרקס
לאורך הפרגוד הרחב
החשכה נושבת בעיניי.
רחובות האספלט השחוקים
בוכים בשתן כלבים
יללות חסרות משך
הנה אני צועד במעגלי הכאב.
דמויות כבויות של שיכרון חושים
מאלתרות באבק השבילים
טביעות עקביי רגליים
על משטחי החיים. |
|
|
איפה כל
החרמניות
שרוצות משהו
גדול
וטוב!?!?!
מבקר מהצט
של קורקי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.